דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · כב
בתב"ש שם כ' בפשי' דגם באכל ח"ש נבלה אינו נאמן עליו אפי' בשבועה דמושבע ועומד ובמש"ז תמה עליו מהתוס' שבועות כ"ג דשבועה חלה על ח"ש דל"ה מושבע ועומד והוא תמי' גדולה ונראה ליישב ד' התב"ש ומקודם אבאר סברת התוס' שכתבו דבח"ש ל"ה מושבע ועומד דלכאורה אינו מובן מדוע יגרע משאר איסורי עשה שאין לוקין עליהם דהוי מושבע מה"ס כמ"ש התוס' שם ונראה הטעם לפמ"ש הח"צ סי' פ"ו דטעמא דח"ש אסור מה"ת משום דאחשבי' עליו באכילתו וכבר ביארו האחרונים דבריו דטעמא דחזי לאצטרופי לבד ל"מ רק בצירוף סברת אחשבי' אלא דהי' מקום לומר דבטלה דעתו ולזה מהני טעמא דחזי לאצטרופי ולכן לא בטלה דעתו וע' ישוי"ע א"ח סי' תמ"ב וא"כ קודם האכילה שעדיין לא אחשבי' ליכא שום איסור על הח"ש ולא חל רק בשעה שמחשיבו ע"ע ואוכלו ולכן שפיר חל מה שנשבע שלא יאכל ח"ש או שיאכל ולא אמרי' דלא יחול משום דמושבע ועומד שהרי בשעה שנשבע עדיין אינו מושבע ועומד מה"ס על הח"ש כלל ומעתה התינח לענין חלות השבועה אבל אם אכל כבר נבלה ח"ש ואחשבי' עליו שוב באמת עבר על שבועת הר סיני דמושבע ועומד ע"ז בשעת אכילה והוי חשוד על השבועה וצדקו ד' תב"ש: