אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · יט

יח

והנה בתשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ו כ' בדין שו"ב א' שבדק בהמות הרבה ואח"כ נמצא חתיכת ריאה א' דביקה בסרכא לצלעות רובה דבוקה לעצם ומיעוטה לבשר ושאלוהו שאר השו"ב אם חתך איזה סרכא היום וא"ל שלא הי' שום דיבוק שיצטרך לחתכו (כי הי' מנהגם כשמצאו:

סרכא שאינה מטרפת חותכים אותה להסיר הפקפוק וגם נהגו להכשיר סרכא לעצם ובשר כדעת רמב"ם) והסכימו כל השו"ב וגם הוא בעצמו להטריף הבהמה דשמא מן האומה היתה דטרפה וקצת חכמים רצו לאסור כל מה ששחט באותו היום ואחר השעה אמר השו"ב הנ"ל שנזכר שחתך סרכא א' וזו היא ורצו החכמים לחזור ולהכשירה והרדב"ז בדק וראה מקום הסרכא והי' נראה רובה דבוק בצלע התחתונה שכנגד האומה והעלה להטריף הבהמה חדא דכיון שהגיד בתחלה שלא חתך שום סרכא ומרע נפשי' שיצאה ס"ט מת"י שוב א"ח ומגיד לומר שחתך ושכח ול"ש לומר הפה שאסר וכו' שהרי בלא דבריו אנו אוסרים אותה כיון דאיכא ריעותא קמן ועוד דכיון שמהפך דבריו על לאו הן ועל הן לאו ל"א הפשה"ש ועוד דכיון דהשו"ב נמנו ואסרוה אין ביד אחרים להתיר ועוד דגוף ההיתר מפוקפק ולשי' כמ"פ בדבוק לעצם ובשר טרפה אפי' נגד האונות והבו דלא לוסיף ועוד דגם הרמב"ם שלא חילק בין רובה למיעוטא מ"מ בנ"ד שהי' מיעוטא דמיעוטא דבוק לבשר שהיא רק ככיר בעלמא ואין בו כח. למנוע העצם מלהתפרק י"ל דמודה ועוד דכיון דדבוק בצלע שכנגד האומה ממ"נ טרפה שאם הי' הסרכא מהאונא בפ"כ שהלכה באלכסון וכו' ומ"מ אין להעבירו ולא להכריז איסור על שאר הבשר שאין הדבר יוצא מידי ספק לעולם וא"ל דהוי ס"ס ספק נקוב ואת"ל נקוב שמא מן האונא ודופן סותמתו ז"א דקים להו לרבנן דאין סרכא בלא נקב ואין כאן אלא ספק א' וגם הוא קרוב לודאי וא"ל דכיון דנשחטה בחזה"ת עומדת כדקיי"ל בבא זאב ונטל מיעים כו' י"ל דהתם אתיליד ריעותא דקרוב לודאי לתלות בו דאין נקבים מצוים בב"מ ונטלה זאב שדרכו לנקוב ובנ"ד אדרבא סרכות מצויות בריאה וגם הסרכא נגד אומה וכנכ"ה ובפרט מכח הממ"נ שכתבתי ולא דמי למ"ש בתשו' הרא"ש כלל כ' בריאה שנמצאת סרוכה בין שאר הריאות וכו' והתיר כל הכבשים כיון שיצאו בחז"כ לא מחזקי' ריעותא שמא נתערבה וכו' [והוא דין המבואר בש"ע סוסי' ק"י סעי' יו"ד] דנשחטה בחזה"ת עומדת ומדמה לה לבא זאב ונטל ב"מ שא"ה דהספק נולד אח"כ ובנ"ד הספק מעיקרא הי' ועוד דהתם הוי ספק מחתיכה לחתיכה אבל בנ"ד הספק באותה חתיכה עצמה וכו' עכת"ד ומבואר מדבריו דלגבי השו"ב ושאר בשר ששחט באותו יום ובאותו מקום צירף גם ספק רחוק להקל ונראה מדבריו דלא צירף לתלות ששוגג הי' רק משום דהוי רק ס"ט ולמדנו מדבריו דהיכא שהוציא מידו ס"ט גם היכי דאסור מספק מ"מ לגבי השו"ב לא נפיק מחז"כ עי"ז כלל וזהו דבר חדש. ונראה דזה דוקא בפעם א' אבל בכמ"פ לא עדיף מאיסור דרבנן דמעבירין אותו כמש"ל אבל מצאתי בעקרי הד"ט סי' ג' אות ג' בסופו שהביא בשם תשו' ז"א ח"ב סי' ד' בדין א' ממפטמי אווזות שראה א' בשעת פתיחת האווזא ריעותא בושט ואח"כ שאל לבעל האווזא מהי נפשה בדינו והשיב שחכם פ' הכשירו ואח"כ נתגלה שלא שאל לאותו חכם כלל ואמר אח"כ ששאל לאביו שהי' ע"ה כמותו וא"ל שאינו רק צרירות דם ופסק לפסול את האיש מחזקתו ואסור לקנות ממנו בשר ושומן ומ"מ אין להחמיר עליו בתשובה דפז"ב כיון שאין הריעותא ברורה וגם לא הוציא עדיין מחשבתו לפועל וסגי בקבד"ח שלא יקל עוד בשום ספק הבא לידו ע"ש ומבואר דגם בכה"ג שהי' רק ריעותא בושט ופטם א' מעבירין אותו עד שיקבד"ח ויש לדון ולחלק בין היכא שאוכל בעצמו מהבשר הרי חשוד על סד"א אבל בנותן רק לאחרים י"ל דבספק ל"ש לפ"ע כדאשכחן בע"ז ט"ו ע"ב כל היכי דאיכא למתלי תלינן וע' נדרים ס"ב ור"ן שם אבל י"ל דשא"ה דיש לתלות שלא יעשה איסור אבל בני"ד כיון דסד"א לחומרא הרי הוא יודע שמכשיל את חבירו בבירור באיסור זה שהוא סד"א וע' בתוס' שם ד"ה רהט ור"ן שם ופ' תשו' פ"י חיו"ד סי' ג' ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' קל"ה בזה והעיקר נראה דהרדב"ז לא מיירי רק היכא דיש לנו ספק בעיקר הדבר אולי לא ידע השו"ב מהריעותא כלל אבל היכא דידע שהוא ס"ט וראה הריעותא הרי הוציא ס"ט מת"י והכשיל רבים ובכה"ג לכ"ע אבד חז"כ:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה