דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · יז
ודע דהיכא דהשו"ב מיקל באיזה דבר שלא בדין מפני שנראה בעיניו בראיות להקל אף דבאמת ראיותיו דחוים ושגגה בידו אם מקבל עליו שלא לעשות יותר כן אין מעבירים אותו אפי' בשל תורה וראיה מתשו' רשב"א סי' ד"ש וש"ה בדין המחיר במיעוך דגוערין ומסלקין אותו דהוי איסור תורה וסיים דמ"מ אם אינו חשוד להקל באיסורים אלא שתולה דעתו במו"מ של הלכה אע"פ שנמצא דעתו בטלה מתרין בו שישמע לדברי חביריו ואם ישמע חוזר לכשרותו ואם לאו מסלקין אותו וגם בשו"ת בית יעקב סי' צ"ו מבואר כן והביא מפ"ק דגטין ותוס' שם דאחר שלמדו שקבלו עליהם דבעי לשמה מותר כיון דל"ה בפשיעה וכבר האריך בזה בשו"ת שברא"פ סי' ל"ד והביא ג"כ מהנ"ל וע' בתב"ש סי' א' סוס"ק כ"ו שכ' ג"כ דשגגת תלמוד אינו עולה זדון לענין זה שנחזיקהו כחשוד למפרע מאחר שנתעסק בבדיקה בדלא ידע דלבי' אנסי' וסבור שיודע וכמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא בב"י סי' קי"ט דמי שאינו בקי אינו בכלל חשוד אלא ילמד ויחכם והובא בש"ע שם סי"ח ומשמע שאין חילוק בין למד בטעות בתחלתו או למד ושכח ודלא כשו"ת בי"ע סי' צ"ו ע"ש וע' תשו' כת"כ סי' כ"ז שהשיג על הצ"צ במ"ש דמקרי פושע לפי שאינו בקי ביד לחפש בכל המקומות והוא השיג דמחשש שאינו בקי ילמד ויחכם כמ"ש הרא"ש הנ"ל וגם בסוסי' כ"ח העיד בשם כמה גדולים דאם השו"ב נתן סכינו וכמ"פ נמצא פגום ילמד האומנות ויוחזר לכשרותו ע"ש וע' תשו' ר"מ מינץ סג"ל סי' נ"ה תשו' מהר"ם בכרך בדין המנקר שניקר אחורים והניח חוטין בזנב והביא מרמב"ם הנ"ל דבדרבנן רק מזהירין ומלמדין ומשמע דלא ידע לנקר ואפ"ה אין מעבירין והביא עובדא שאירע בשו"ב א' ששחט ולא בדק הסימנים כראוי אח"ש ונמצא אח"כ שהגרים למעלה ממקום שחיטה וגם אחר שהראו להשו"ב בדק שנית ואמר שהוא כשר והרב אמר שהוא אינו מכשיר ולא מטריף אבל בין תבין את אשר לפניך ואח"כ בא השו"ב והודה שהוא טרפה אלא שע"י הבהלת שנבהל טעה ופסק נוצות מ' יום כתיב וחזר לאומנותו והביא מהש"ס פז"ב וגם הביא מ"ש האגודה פג"ה וז"ל טבח שנמצא אחריו חלב וכו' וצ"ל ה"מ שהזיד לעשות כך או שגג מחמת שאינו יודע לנקר אבל אם שגג וקבל עליו תשו' לא יעברוהו ולא ילקוהו עכ"ל וכ' הא"ז וז"ל טבח שנמצא אחריו חלב כשעורה מעבירים וכו' ויש להכריז עליו בה"ב שהעבירוהו מפני כך ולא יתעסק באומנתו חדש ימים ואח"כ ילך לפני ת"ח שבעירו או סמוך לעירו ויתוודה ויתחרט ויתנו לו דין לפי ראות עיניהם ואח"כ יכריזו שהודה ונתחרט וקבל עליו הדין ולכן החזירוהו לאומנתו וקודם שהכריזו עליו אין לסמוך עליו ואסור לקנות ממנו בשר עכ"ד ונראה דהיינו שעשה במזיד אבל בנ"ד י"ל דהוי כשוגג והסכים עמו מהר"ש שפירא והביא ג"כ עובדא בשו"ב שהכשיר כבש א' ואח"כ מצאו סרכא בריאה לשומן והודה על שגגתו והעבירו על ששה שבועות ואח"כ הסכים החסיד ז"ל להחזיר עמו דיני שו"ב ולהחזירו לחזקתו והסכים גם מהר"ז ז"ל עמו וסוגיא דעלמא כך הוא וכל המשנה ידו על התחתונה ומכ"ש בנ"ד שעבר רק אדרבנן ונ"ל שיצום מ' יום וישוב לאומנתו והציע דבריו לפני מהר"ם מינץ ז"ל ובסי' כ"ו השיב מהרמ"מ דנד"ד שטעה בניקור איננו בכלל שגגה והכשיל רבים והאכילן דבר איסור ולא דמי לעובדא דהאי שו"ב ששחט מוגרמת או שנמצא אחריו סרכא שהיה משגה ולא נאכל עדיין האיסור וע"ז נאמר לא יאונה לצדיק כל און משא"כ בנ"ד אבל מ"מ כיון דהוי רק בדרבנן יפה הביא מהרמב"ם ונראה דאין להחמיר עליו בזמן רב כפי שכ' כ"ת רק סגי בהעברה על י"ד יום ואחרי שכבר עברו י"ד יום מפני שכ"ת רצה להמלך בגדולים ולא מחמת תשו' יוסיף עוד י"ד יום מחמת תשו' ומסתמא ידוע למר שהוא אדם כשר ולכן אני מסכים עם כ"ת וטוב לפרסם הדבר למיגדר מלתא עכת"ד מהרמ"מ ז"ל. ומבואר דגם בדרבנן ולא ידע לנקר מ"מ צריך שיקבל עליו איזה תשו' עכ"פ וגם מבואר דאפי' במקום שהיה נראה רק כשגגה בשחיטה צריך לחזור שנית על דיני שו"ב משום דאתרע חזקתו וע' תשו' דברי ריבות סי' רפ"א שכ' ג"כ בדין שו"ב שבדק ונמצא אחריו סרכא דאם הוא מחמת חסרון ידיעה יעבירוהו עד שילמוד ויתחכם ויוחזר לאומנתו וע' עקרי הד"ט סי' א' אות ח' בשם תשו' אהלי יעקב סי' נ"ד דאם מצד פחזותו ומהירותו יצא המכשול מת"י יש להקל בהעברה על איזה ימים וקבד"ח לבד ע"ש וע' שו"ת ב"א חיו"ד סי' ח' בדין שו"ב שנמצא אחריו פיצול מקמא וצידד די"ל דכיון דבדק אחר סירכות שהוא עיקר חיוב הבדיקה אין להעבירו לגמרי גם בנכשל ב"פ ע"ש עוד כמה סניפים וכ"ה בשו"ת אריה דב"ע יו"ד סי' ג':