דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · יג
והיכא דנכשל רק בטרפות דרבנן הנה ברמב"ם וש"ע סוסי' ס"ד טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדים ומזהירים אותו וכו' ובב"י וט"ז שם מבואר דס"ל דמיירי בטבח שמוכר בשר דאיכא חי"מ ואפ"ה בדרבנן אין מעבירים אותו וכ"ה בתשו' עבוה"ג סי' ט"ו ואולם בשו"ת נט"ש סי' י"ז תמה עליו ממ"ש בעצמו בסי' נ"ד בבודק שנמצא אחריו סרכא דעכ"פ פושע מקרי ומה שבדק אח"כ אסור והביא מהצ"צ סי' ע"ג והרי בדיקת הריאה חק מדרבנן וא"כ דבריו סוברי' זא"ז ולענ"ד לק"מ לפמ"ש בשו"ת כת"כ סי' כ"ט ליישב הא דסוסי' י"ח סי"ט בנתן לו סכין לבדוק ולא בדק כדינא ושחט ונמצא פגום דמעבירים אותו והא י"ל דהי' בודק אח"כ והא דאין לסמוך על הבדיקה דאחר שחיטה הוא רק מדרבנן שמא ישכח וא"כ אמאי מעבירים אותו ותי' דהתם כיון דיכול לבא לאיסור תורה עי"ז דמי לדאורייתא ודוקא בחוטין או קרומים שאין בהם חשש של מורה רק גזירה אטו חלב בזה ס"ל לרמב"ם דאין מעבירים אותו ע"ש וע"ע תשו' בר"א פי' ט' אות ד' בזה וא"כ ה"נ בבדיקת הריאה ניהו דחיוב בדיקה רק דרבנן מ"מ הרי בא למכשול איסור תורה שנמצא אחריו סרכא שהוא מה"ת ע"י שלא נזהר בבדיקתו ובזה נדחו ד' הפר"ת סי' קי"ט סוסק"כ במ"ש ראי' מהריב"ש דבדרבנן משמתין אותו חוץ ממה שתמה עליו בשו"ת נט"ש שם ע"ש ותבין ועמש"ל סקט"ו בשם תשו' רשב"ש וגא"ב בזה. ואולם הנט"ש שם תמה עוד עמ"ש העבה"ג דמתא דסוסי' ס"ד מוכח דגם בדאיכא חי"מ הדין כן כיון דמיירי בטבח שמוכר לאחרים וע"ז תמה דהחוט או קרום ליכא חי"מ כמ"ש מהרי"ט סי' ט"ו והנה אם אמנם נראה דהעבוה"ג ס"ל כדעת שא"י שהבאתי לעיל סק"ז דגם בכה"ג איכא חי"מ אבל כבר רמזתי שם לתשו' בר"א שדחה ד"ז דא"כ יסתרו ד' רמב"ם למ"ש בעצמו בפ"י ממו"מ ה"י דבחשוד על הטהרות בעי תשובה גמורה וכמ"ש הפר"ח סי' קי"ט סקכ"ח להוכיח כן מהרמב"ם הנ"ל אעכצ"ל דבהא דחוטין או קרומין ליכא חי"מ ע"ש והן אמת דהבכ"ש בחי' לע"ז ל"ט דחה ראיית הפר"ח דמוכר חולין טמאים איכא איסור תורה אבל בתשו' בר"א שם סי' ה' אות ג' דחה דבריו מרמב"ם פ"ח משמיטה ויובל הט"ז והראוני בתוי"ט פ"ד דבכורות מ"י שהביא ג"כ ד' רמב"ם הנ"ל ונעלם מהבכ"ש וע' שו"ת חוע"ר יו"ד סי' י"ד ושהשיג ג"כ על התב"ש וע"ש שדחה ג"כ ראיית הפר"ח מהרמב"ם ע"ש מאש בזה ועמש"ל סי' י"ח סקמ"ד בשם מהר"ח א"ז בענין חשוד על הטהרות הנ"ל וע"ש עוד בבר"א אות ד' שדחה ג"כ ד' עה"ג הנ"ל והעלה דהיכא דאיכא חי"מ מעבירין גם בדרבנן ע"ש אבל עכ"פ בדרבנן גם בדאיכא חי"מ דעת מהריב"ל שהביא הפר"ח שם דסגי בקד"ח וא"צ תשובה דפז"ב ואם כי הפר"ח שם חולק עליו כבר השיג עליו הפר"ת שם ופסק כדעת מהריב"ל וכ"פ הנט"ש שם ואף דבתשו' בר"א סי' ה' העלה עד"ז תלוי במחלוקת רמב"ם ורשב"א וא"א להקל נגד רמב"ם ע"ש אבל אני תמה דהא קיי"ל הלכה כהמיקל בד"ס וחשוד אדרבנן אינו חשוד לדאורייתא כדאי' בבכורות ל' וא"כ הוי חק פלוגתא בדרבנן ואף דמבואר בתה"ד שהובא בב"י א"ח סי' ק"ס דהיכא דאשכחנא בפסקי גאון בהדיא לאיסור ולא אשכחן בפסקי גאון אחר בהדיא להתיר אלא דדייקי' מיני' בהוכחה דסבר להקל קשה לסתור דברים המפורשים וגם בנט"י דרבנן מחמירים ע"ש והכא לא נמצא ברשב"א מפורש להקל רק דדייקי' מיני' כמבואר למעיין בפר"ח ופרית ובר"א שם אבל מלבד דבב"י שם סי' קנ"ט הביא שם ג"כ ד'. תה"ד הנ"ל וכ' עלה דהיכי דההוכחה ברורה הוי כמפורש. להדיא ע"ש ועוד דהכא הרי גם ברמב"ם אינו מפורש לאיסור כמבואר למעיין ושפיר יש להקל כדעת רשב"א. וע' שו"ז חוט השני סי' ל"ד דאם עבר רק על דבר האסור לכתחלה ומותר דיעבד לא נעשה חשוד ואח"ז פקפק דבאותו דבר ממש י"ל דחשוד גם לחמור. וע' בר"א סי' ה' שם בדין עבר על שהיי' במיעוט בתרא ובפרט בשהיי' משהו דהוא רק מנהג פשיטא דהוי רק מדרבנן ויש להקל כפי שנתבאר ועמש"ל סי'. כ"ג סק"ה בזה וע' תשו' כת"כ סי' נ"ה בדין שו"ב שלא נפח אחר שמיעך הסרכא ואח"ז ראו שבצבץ שם שצידד להקל דהנפיחה אחר המיעוך הוא רק מדרבנן וא"כ אין מעבירים ע"ש והוא סותר למ"ש בעצמו סי' כ"ט והוא מוכרח מהא דסוסי' י"ח שהבאתי לעיל אך לפמ"ש בתשו' בר"א סוסי' ט' אות ד' ליישב הא דסי' י"ח דברשב"א מבואר שהתנצל שדעתו הי' לבדוק קודם שחיטה וא"כ הודה שלא סמך על הבדיקה שאחר שחיטה אין ראי' משם אבל צ"ע דניהו דלא סמך ע"ז מ"מ הרי מחויבים לבדוק גם אח"ש וממילא לא עבר רק על איסור דרבנן במה שלא בדק מקודם: