דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · א
סעי' ב' ישראל בודק סכין וכו' הטעם דל"ש היתרא ואכיל איסורא ויש לעיין היכא דנשבע המומר שלא לשחוט ועבר ושחט דנהי דל"ש לפסול משום אעל"מ לשי' רוב הפוסקים משוה דבדה האיסור מלבו כנודע מ"מ י"ל דגבי מומר הרי עכ"פ ל"ש בזה חזקה דל"ש היתרא ואכיל איסורא כיון דגם השתא עביד איסור וכן אם עשה איסור אחר בשחיטה כגון שעבר ושחט או"ב וכדומה יש ספק זה ולכאורה הי' נראה לפשוט ד"ז מש"ס דחולין ד' ע"ב בהא דחמצן של ע"ע מותר מיד מפני שהם מחליפין וסברוה דר"י הוא ומשום דלשהו"א וכפירש"י ואע"ג דהשתא נמי איסור הוא לגבי' דמתהני מחמץ שעעה"פ אפ"ה כל מה דעצי למיעבד בהיתרא פורתא עביד ובתוס' שם כ' די"ל דמרויחין דבחלופין אסור רק מדרבנן משא"כ חמץ שעעה"פ לפי הס"ד דאתיא כר"י הוי איסור תורה ומשמע דלשי' רש"י גם משל תורה לשל תורה אמרי' דכל מה דמצי למיעבד בהיתרא עביד וע' מהריט"א שעל הרמב"ן פ"ד דבכורות על הש"ס דף כ"ח ע"ב אות ל"ב שהביא בשם רדב"ז ח"א סי' רל"ז דגם היכא דעושה איסור דרבנן אמרי' דלשה"ת לגבי איסור תורה ע"ש ומדברי רש"י מוכח דגם בעביד איסור תורה אמרי' הכי וכה"ג כ' התוס' בכתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי בעי דלודי וכו' בתי' ב' דהא דגזלן פסול לעדות מה"ת ולא לשבועה משום דבשבועה איכא ב' איסורי משא"כ בעדות וכ"ה בריטב"א ב"מ ו' וע' תוס' יבמות פ"ה סוע"ב ועוד לא מרגלא לי' משום דאיכא השתא תרי לאוי וכה"ג כ' רש"י מנחות ג' ע"א ד"ה ל"ש [ויש לעיין קצת בתוס' ב"מ קי"ג ע"א ד"ה וכי שכיר וכו' שכ' דחמיר לי' לאו א' כמו שנים וע' ריטב"א ואס"ז שם] ובאמת שהוא ש"ס ערוך בתמורה כ"ז ע"א הי' לפניו ג' בהמות של קדש וא' מהן בע"מ וג' של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מי אמרי' וכו' או דלמא ה"נ כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא וההוא בתרייתא לאחולי הוי ואת"ל ה"ל כיון דאכתי גברא לא אתחזיק באיסורא לשהו"א בעי ר"א היה לפניו ד' בהמות כו' ומסיק בתיקו והרמב"ם פ"ב מתמורה פסק כאת"ל דהיכי דלא אתחזיק באיסורא אמרי' דלשהו"א ע"ש וה"נ בזה ומכ"ש בנ"ד דלא עשה איסור זה עדיין רק איסור אחר כשבועה או או"ב פשי' דגם באתחזיק וגם אם בידו לעשות בהיתר שלא יעבור גם על איסור האחר מ"מ לגבי איסור נבילות אמרי' דלשהו"א אך דיש לדון בזה לפמ"ש המל"מ פי' מגירושין הח"י בשם רדב"ז דגבי נדה ל"ש חזקה דא"א בב"ז והעיר מד' רמב"ם פ"ב מתמורה הנ"ל וחילק דשא"ה דכל תמורה הוי מעשה בפ"ע אבל הכא דבאותה ביאה עצמה קעביד איסורא דנדה שפיר י"ל דעושה ג"כ בב"ז ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אבל מדברי רש"י בחולין שהבאתי מוכח דאין חילוק בין אם עושה מעשה בפ"ע ובין אם באותה מעשה עצמה עובר וגם בגוף ד' רדב"ז הנ"ל ע' באב"מ סי' ל"ג סק"א שהוכיח מתשו' רשב"א להיפוך וע' בתוס' גיטין פ"א רע"ב ורשב"א שם מוכח דפליגי בסברת רדב"ז הנ"ל וע' בס' ישרי"ע ליבמות ק"ז ע"א מ"ש בזה ולפמ"ש בתשו' בר"א חא"ע סי' ס' בשם מהר"ח אלגזי בס' בנ"ח לחלק בין היכא דהיה בידו לעשות איסור האחר בהיתר ומ"מ עשה באיסור דבכה"ג אמרי' דנתבטל לגבי' חזקת לש"ה ובש"ס דתמורה לא היה בידו לעשותו בהיתר ע"ש א"כ יש לחלק גם בנ"ד כן אבל י"ל דשא"ה דקעביד איסור חמורה עצמו אבל ממ"ש שם בד' הה"מ פ"ד מנחלות מוכח דהוא לא ס"ל לחלק בזה וע' בשע"מ בסופו בקונ' שע"ד להל' ריבית סי' קס"ט סק"י מ"ש בזה ולא הביא מכל הנ"ל רק מהא דחולין ד' ולא הרגיש שמד' רש"י מוכח דגם בשל תורה הוי כן וגם העיר שם מסברא בחילוק מהר"ח אלגזי הנ"ל וע' רא"י חולין שם שהעיר לחלק בין אם עושה איסור אחר דמומר לד"א לא הוי מומר לשאר דברים לכן י"ל דלש"ה משא"כ בעושה אותו איסור עצמו ולא הביא מש"ס דתמורה הנ"ל. וע"ע בדיני מומר לתיאבון בתשו' פ"י חיו"ד סי' י"ד כמה חילוקי דינים ויבואר אי"ה בסי' קי"ט: