דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · פט
והנה נשאלתי מהרב מו"ה שמעון ני' אבד"ק קריפטש בדין כפר השייך לעיר והחזיקו בו השו"ב מעיר הנ"ל כמה שנים ועתה בא לשם שו"ב א' והתחיל לשחוט בכפר הנ"ל והוזמן לדון בפני רב א' וקבלו קנין לפשר ויצא הפסק מהרב הנ"ל שלא ישחוט שם השו"ב החדש ויתנו לו השו"ב דמתא סך כו"כ וחזר בו השו"ב מהכפר ואינו רוצה לקיים הפסק באמרו שיש לבני הכפר איזו טענות ויבקשו לירד לדין עם השו"ב דמתא ואם הם יזכו בדינם לקבל שו"ב רצונו להיות אצלם שו"ב וזה תשובתי. הנה רו"מ הביא בשם תשו' בית יעקב דשוחט המסרב ולא ציית ד"ת אסור לו להיות שו"ב ואין מניחים אותו לשחוט ואין להשגיח על צב"ח של הבהמה שע"י עיכוב השחיטה והנה תשו' בי"ע אינו ת"י אבל אם לא נאמר ראוי להיות נאמר דהמסרב נגד ד"ח הוי רשע ופסול לעדות ואף דחשוד על הגזילה א"ח על השחיטה הרי להרמב"ם בודק לו סכין ובשו"ב הממונה לרבים לכ"ע מחמירים ועמש"ל סי' ב' בזה והרי מדין הש"ס מנדים אותו ואסור לעמוד בתוך ד"א ואם בזה"ז אין לנדות מדד"מ מ"מ חייבים ב"ד לכוף לקיים דתה"ק ויכולים לגזור על אשה שלא תנשא לאיש וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סוסי' ט"ו וסי' שנ"ח ומכ"ש שאין מניחים להיות שו"ב ואפי' בלא הזמין לדין ותבע את חבירו בערכאות מבואר בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' ר"צ דפסול לעדות ובחוט המשולש טור ג' סי' ו' דאם אין דיניהם כדינינו ה"ז גזלן ופסול לעדות ואם קידש במעות הללו אשה אינה מקודשת ומשמע דאם עשה כדין והיינו שגם דיניהם כדינינו כשר לפדות וע' תשו' חסל"א סי' ז' בזה ובתשו' רדב"ז ח"א סי' קע"ב בסופו מבואר דכיון שסובר ששלו הוא נוטל ובדין עושה לפי דעתו לא הוי רשע וכשר לעדות ואפי' נתברר שהיה שלא כדין אבל אם התרו בו שלא ילך בדא"ה והלך נפסל לעדות ולשבועה ע"ש ובתשו' אבן השהם סי' נ"ט בשם יש"ש פ"י דב"ק ותשו' רש"ל סי' י"א דמי שהלך בדא"ה אפי' עיקל רק כדי לציית ד"ת אפי' לעדות צריך ראיות אם יש להכשירו ע"ש ועכ"פ במסרב נגד ד"ת לכ"ע פסול לעדות ולשבועה ואיך יתקבל להיות שו"ב ובפרט בזה"ז שנהגו קולות במיעוך הסרכות שאין לסמוך אלא על מי שהוא ירא ד' מרבים לא יאומן שו"ב המסרב לזה אך בנ"ד שלא הי' הפסק ע"פ ד"ת רק ע"פ קגא"ס לפשר יש לדון עפמש"ל ס"ק ס"א דקנין והתחייבות על שלילת המעשה ל"מ כלל ועסמ"ע סי' י"ב סקי"ט דבחיוב מעות צריך לקבל קנין בהתחייבות דוקא וא"כ בלא הי' כן גם חיוב נתינת המעות בטל וא"כ בטל הפשר ועוד שהרי אם יזכו בני הכפר בדין לקבל שו"ב אחר לא יתנו השו"ב דמתא להשו"ב הנ"ל הסך שנתחייבו וממילא בטל כל הפשר ויש לדון עוד דאם ירשו בני הכפר לקבל שו"ב אחר הוי לגבי שו"ב דמתא בכלל ז"ל וזל"ח דכופין על מדת סדום ומדוע יגרע זכותו של השו"ב החדש הנ"ל משאר שוחטים אבל בזה י"ל דאינו בכלל כופין עמ"ס דשמא אם שו"ב הזה ילך משם לא יזדמן להם שו"ב אחר כרצונם וכל דאיכא אפילו קצת סברא ל"ש ד"ז וגדולה מזו כתבו התוס' ביבמות קי"א ע"ב ד"ה לאחר וכו' דאפי' משום קצת ביוש לחלוץ שתרוק בפניו אין כופין עמ"ס ויש מזה מקום עיון בדברי מהרי"ק שרש קי"ב שכ' היפוך קצת מזה ולא הזכיר דברי התוס' ובנ"ד לכ"ע לא שייך ד"ז וכמ"ש אבל עכ"פ י"ל דהוי פשר בטעות אם יזכו בני הכפר בדינם ולא היה ביד השו"ב לבטל זכותם ע"י הקנין וכמש"ל ס"ק ס"א מהא דחו"מ סי' של"ג ושאר מקומות כעין זה אבל הדבר פשוט דכל זמן שלא יבורר בדין אם זכו בני הכפר אסור לו להשיג גבול השו"ב דמתא ועליו הראיה כיון שהם מוחזקים בזה מכמה שנים ואם יעבוד אחר התראת ב"ד וישחוט להלאה יוכל רו"מ לאסרו: