דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · עו
אעתיק מ"ש בתשו' להרב מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י מו"צ דק' ווערעצקי במדינת אונגרין מכתבו הגיעני ובדבר מה שנסתפק בדין אחד שאמר שראה שלא נשחט יפה והשו"ב מכחישו דאסור לדידי' ובאו עדים והזימוהו שלא הי' באותו יום באותו מקום כלל אי שייך בזה שאחד"א ורמז לנה"מ סי' פ"א סק"ו וצידד דדוקא בהכחשה י"ל דהוי עכ"פ כתרי ותרי משא"כ בהוזם אינו נאמן כלל ובזה תי' קו' העולם בהא דמוציא ש"ר ולו תהי' לאשה והקשו דהא שאחד"א וחי' דעדל"ת [עמש"ל סק"ע בזה] וע"ז תמה רו"מ דהתינח אי משכח"ל לפעמים עשה אבל כאן הרי לא משכח"ל העשה כלל אבל להנ"ל ניחא דלשי' רמב"ם ורש"י סנהדרין ח' מיירי קרא בהביא האב עדים והזימו לעידי הבעל ובכה"ג ל"ש שאחד"א עכת"ד. ואני תמה דנהי דהעדים הוזמו מ"מ הרי הוא בעצמו לא הוזם והדק"ל דנימא שאחד"א ומהגם דזהו רק לחדא איקומתא בגמ' שם. וגם מה שתמה על תי' האחרוני' לק"מ דאדרבא בכה"ג דלא משכח"ל העשה בלא עבירת הל"ת הוי הותרה לגמרי כדמוכח ברש"י ברכות כ' ותה"א להרמב"ן ופ"י שם ואדרבא בזה י"ל מה שהקשיתי לעיל סק"ע] לשי' הסוברים דשאחד"א משום דהוי כקונם א"כ איכא עול"ת ולפמ"ש ניחא דבכה"ג הותרה ודוחה לתו"ע כנודע ובזה י"ל מה שהקשיתי לפי תי' האחרונים הנ"ל א"כ מדוע לא יליף מזה בפ"ק דיבמות דעדל"ת ולפמ"ש ניחא דבכה"ג דלא משכח"ל בשום פעם באופן אחר דהוי הותרה לגמרי. לכ"ע עדל"ת וכמ"ש התוס' יבמות ד' ע"א ליישב הא דלא יליף מאשת אח משום דא"א בע"א כלל ומצותו בכך וה"נ בזה. אך דיש לדון בזה דהנה ראיתי בשו"ת ארי' דב"פ חא"ע סי' ל"ו שתי' הקו' הנ"ל דמשכח"ל היכי דאמר אח"כ אמתלא ובמוש"ר ל"ה מעשה כדמוכח בערכין ט"ו ע"ש וזהו דלא כמ"ש בסמ"ח מ' תקנ"ד אך דמ"מ תיקשי דהא קרא סתמא כתי' וכדפריך כה"ג הש"ס בזבחים צ"ד ע"א ורש"י שם ובבכורות מ' ע"ב וכמ"ד אבל הרי עכ"פ כיון דמשכח"ל בכה"ג שוב איננו בגדר הותרה והדק"ל. ובעיקר תי' אדב"ע הנ"ל יש לפקפק עוד דמה יענה לר"י דס"ל בכתובות מ"ו דמוש"ר בעי' שישכור עדים וגבי מעשה ל"מ אמתלא אבל י"ל דכאן הוצרך להמעשה דוקא. ומ"ש בישוע"י א"ע סי' י"א ותשו' אדב"ע שם ליישב דכיון דמשועבד לה וא"י לגרשה ל"ש שאחד"א וכמ"ש הר"ן נדרים בסוגיא דטא"ל יעוין בשו"ת תוע"ר חיו"ד סי' נ"ח אות ג' מ"ש בזה ויש לדון דהא קונמות מפקיעין. מידי שיעבוד מדאורייתא רק דאלמוה רבנן לשיעבודא א"כ. מדאורייתא בידו להפקיע השיעבוד ושוב נאמן בהודאתו גם בחב לאחרים במיגו כמ"ש בחו"מ סי' מ"ז וע' ט"ז חו"מ סי' רמ"ה סעי' י' ג"כ בזה אך בזה י"ל דדוקא להפקיע שיעבוד, בע"ח דמכאן ולהבא גובה וכמ"ש התוס' גיטין מ' משא"כ בשיעבוד שיש עליו עתה וכמ"ש הט"ז יו"ד סי' רל"ד סקס"ג וע' תשו' מהרי"ט ח"א סי' ה' ובפ"י כתובות ע' ותשו' בר"א יו"ד סי' ס"ח בזה אך דמ"מ הרי יש בידו להפקיע שיעבודה בקונם תשמישך עלי וכדאי' במכות ט"ז ע"א ותוס' שם וכגון דאדרה עד"ר [ובמק"א הוכחתי דנדר עד"ר הוי מה"ת ודלא כהפ"י והארכתי בזה בתשו' לסניטין והבאתי ראי' מתשו' הרשב"א שבב"י סי' רכ"ח ועוד ראיות ואכ"מ] ובסברא זו יש לבאר טעמא דמשנה ראשונה ואחרונה דנדרים צ' הנ"ל דלפי מ"ר דבנטולה אני מן היהודים יוציא ויתן כתובה הרי יש לה מיגו להפקיע שיעבודו ע"י שתאמר נטולה אני וכו' ושוב נאמנת גם באמרה טא"ל אבל לפי משנה אחרונה דיפר חלקו שוב אינה נאמנת להפקיע שיעבודו. אך דלכאורה אין זה מינו לומר נטולה אני מהיהודים דהא תיאסר לכל העולם ומ"ש הר"ן דתלך למקום שאין מכירין הרי עכ"פ אין זה בגדר מיגו דשמא אין רצונה לעבור על נדרה אך י"ל דבידה לישאל ח"כ על נדרה ובשבת מ"ז אי' דבנדר כיון דסגי בג' הדיוטות ל"א מי יימר דמזדקקי לה ומ"ש הנמוק"י שם דיהי' לעז על הגט המעיין בתוס' גיטין מ"ו ימצא דהיכי דל"ה תנאי מדינא לא בטל הגט ואם אומרים לבעלה שלא יחזירנה עולמות ליכא חשש לעז ע"ש ותבין וה"נ בזה. ואולם הא דלא חי' הר"ן כן נראה משום דהא קיי"ל דצריך לפרט הנדר ולשי' כמ"פ גם. הסיבה וא"כ אם תפרט הנדר והסיבה לא יתירו לה ולית לה מיגו ובע"כ דהוי ס"ל דגם להפקיע שיעבוד שאחד"א ולכן הוצרך הר"ן לתרץ משום דאפקעינהו לקידושין וגבי נכרי ל"ש באמת דין זה לפי טעם זה. ובזה ישבתי קו' המג"א על תי' הר"ן הנ"ל איך יפרנס הא דדף צ"א גבי עובדא דאהלויי ועמש"ל סק"ע הנ"ל ולפמ"ש ניחא דהתם מרי' דשמעתא הוא. ר"נ והוא סובר בגיטין ל"ה דא"צ לפרט הנדר ולשי' א"צ לבא כלל לטעמא, דאפקעינהו די"ל טעמא דמ"ר ומ"א כדברי הנ"ל וא"כ גם בנכרי הדין כן וא"ש ודו"ק: