אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · מו

מה

שם ואם הקטן כו' ובהג"ה אבל אם שחט כו' אע"פ שיודע ה"ש וכו' בש"ך סקכ"ז הביא בשם לבוש הטעם דל"ה בר זביחה והשיג דהרי אסור לו לאכול בלא שחיטה ור"ל דאסור להאכילו בידים ואביו מצווה להפרישו וע' תב"ש סקמ"ט. והנה בהא דאביו מחויב לחנכו לשי' רשב"א יבמות קי"ד דוקא במ"ע ולא בל"ת וגם לשי' רמב"ן שהובא בר"ן פ"ב דמגלה דאינו בדין שהקטן שהגיע לחינוך יוציא הגדולים י"ח משים דלאו מצוה דידי' הוא אלא של אביו דהוא מחויב לחנכו [וע' מג"א סי' תקצ"ו סק"ג בשם הרא"מ אבל י"ל דס"ל דהמצוה על האב וגם על הקטן] ואף דהר"ן שם חולק עליו הנה בר"ן פ"ק דקידושין בדין אם נשים מברכות על מ"ע שהז"ג כ' בעצמו כד' הרמב"ן וכ"ה ברש"י ברכות מ"ח ע"א ד"ה עד שיאכל. אבל בתוס' ורא"ש חלקו עליו ובש"ע או"ח סי' קפ"ו פסק כהרא"ש אבל לכ"ע רק מדרבנן ואיך נימא דהוי עי"ז בר זביחה ועמש"ל סי' ב' סקנ"ט עוד בזה] וי"ל דתליא במ"ש המל"מ פ"א מנערה ובתולה ופ"ז מתרומות וכמ"ד אי ע"י דרבנן הוי דאוריי' ועמ"ש לקמן בזה וגם מהא דאסור להאכילו בידים מלבד שדעת נו"ב מ"ק חא"ע סי' ע"ה דהוי רק מדרבנן וע' ב"א חיו"ד סי' ס"ב באמצע התשו' מה שהשיג על הנו"ב ובמק"א הבאתי ראי' מחולין י"א דיליף מפסח דאזלי' בתר רובא וכ"ת דפלי ובדיק והכתי' ועצם לא תשברו בו וקשה לשי' נו"ב הנ"ל הא אפשר לשבור ע"י קטן מדאורייתא ומנ"ל דאזלי' בת"ר דלמא דפלי ובדיק ע"י קטן ובע"כ דהוי מה"ח. גם יש להביא ראי' ממנחות צ"ה ע"ב אי קשי' הא קשי' ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת הא איפסלי בלינה וק' הרי התוס' שם נ"א ע"א ד"ה אפי' הקשו הא אין כ"ש מקדשין אלא בזמנן וחי' דכיון דלא דחי שבת מאתמול הוי זמנן ע"ש ולשי' נו"ב הרי אפשר להניחן בתנור בשבת ע"י קטן מדאורייתא ורק מדרבנן אסור א"כ שוב ל"ה זמנן מע"ש ליפסל בלינה לפמ"ש מל"מ פ"ב ממעה"ק דהיכי דקדוש רק מדרבנן ליכא פסול לינה וי"ל דתליא בפלוגתא הנ"ל אי ע"י דרבנן נעשה דאורייתא גם י"ל דבשבת לכ"ע אסור מה"ת כמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' יתרו וחינוך שם וע' במ"מ פ"כ משבת והוא בכלל ל"ת כל מלאכה אתה ובנך וגו' וע' ברשב"א שבת קנ"ג שכ' להדיא דמדאורייתא אסור לספות לקטן כל איסור תורה ודלא כנו"ב הנ"ל ומצאתי בנו"ב מ"ת חאו"ח סי' א' שהאריך בדין אי קטן הוי בר קשירה והביא משחיטה דמיקרי בר זביחה וצידד שם דהוא משום דאסור להאכילו בידים וחוכך אי הוי מה"ת והוא ג"כ נגד כ' רשב"א הנ"ל ואולי גם הרשב"א קאי רק בשבח יוד ושרצים וכו' דהא סיים שם משום ל"ת כל מלאכה אתה ובנך ע"ש ותבין וע' תשו' ב"א יו"ד סי' פ"ב באמצע התשו' הנ"ל בזה אבל גם אי הוי מה"ת צע"ק דהאיסור רק על אחרים ומדוע יהי' הקטן נקרא בר זביחה ויש ליישב וקצרתי וע' בינ"א שער או"ה סי' א' הביא בזה מתוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא שכ' דקטן מקרי בר כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן הוי ב"כ והקשה מהא דגיטין מ"ה ע"ב דקטן ל"ה בר קשירה ובתשו' מהרי"א חיו"ד סי' ש"ג תי' דתרתי בעי' משום דסופו שיגדיל ואחרים מצווים עליו דמה"ט באמת אחרים מצווים עליו משום דסופו שיגדיל ולפמ"ש בתה"ד ומג"א רסי' רס"ט בשם מהר"ם דוקא בל"ת לא ספינן בידים משא"כ במ"ע א"כ מה"ט ל"ה בר קשירה ע"ש אבל באמת אין ד' מהר"ם מוסכמים כמ"ש המג"א שם דלא קיי"ל כן וגם מהר"ן ר"פ יה"כ שהוכיח מהא דמותר לרחוץ ולסוך קטן ביה"כ דשאר עינוים רק מדרבנן דאל"כ איך מותר לספות בידים והא לכ"ע הוי רק עשה ובפרט דאתי' רק מריבויא ודמי לח"ש דקיל מעשה ובע"כ דלא כמהר"ם ובפרט לפמ"ש בתשו' ב"א הנ"ל דכונת מהר"ם רק בדין טעימה קודם קידוש דהוי רק מדרבנן משום חשש שלא יכשל בעשה בזה ס"ל דמותר לספות ודלא כמג"א ע"ש א"כ פשיטא דליתא. אבל לענ"ד י"ל דגם לפמש"ל דהא דלא ספינן לקטן הוי מה"ת היינו באיסור לאו אבל בעשה לכ"ע לא נוכל למילף מאיסורי לאוין דכתיבי בהו קראי וכמ"ש התוס' בחולין ק"כ ע"ב ד"ה היכא דמה"ט לא נוכל למילף עשה מלאו לגבי שביעית דמשקין היוצאין כמותן רק מטומאת שרצים דהוי ג"כ רק עשה וע' כה"ג בנו"ב מ"ת או"ח סי' ס"ו לענין טכ"ע ועוד בכ"ד וא"כ בעשה לכ"ע רק מדרבנן לא ספינן לקטן וא"כ שוב לא נוכל לומר דהוי עי"ז בר קשירה להקל בד"ת וכמש"ל וע' כה"ג ברש"י חולין י"ג ע"א ד"ה או דרבנן וזבחים נ"ו ע"א ד"ה והתניא ובתוס' ב"ק ע"ט סו ע"א ועוד בכ"ד וא"כ א"ש דגבי תפילין הוי רק מדרבנן מש א"כ בזביחה. ובעיקר קו' בינ"א הנ"ל נ"ל עפמ"ש רשב"ם ב"ב פ"ח בהא דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וכו' וכ' רשב"ם וז"ל דכתי' ונפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו וכו' דמיד בהתחלת הגזל קרי לי' חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתי' כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו כקרא חוטא עד שנהנה עכ"ל. וכה"ג כ' הב"י בא"ע סי' קס"ט בהא דוירקה בפניו לעיני הזקנים ובמק"א ביארתי כה"ג ד' הש"ס כתובות י"ט ע"ב ותוס' ד"ה אם און בידך וכו' ובתוס' ברכות ח' ע"ב ד"ה כאלו וכו' וע' קידושין כ"ד ע"ב אי כתיב חפשי לבסוף כדקאמרת וכו' וע"ש ברש"י וע' קידושין פ' ע"ב זו מעלה יתירה בין ישראל לגרים וכו' ורש"י ד"ה בישראל וכו' וה"נ בזה כיון דכתי' תחלה וקשרתם ואח"כ וכתבתם היינו שיהי' מקודם בר קשירה ואז כשר לכתיבה ולא משום שסופו שיגדיל ויהי' לבסוף בר קשירה אבל בגט כתיב וכתב לה ואח"כ ספר כריתות סגי בסופו להיות בר כריתות והמעיין בכל המקומות הנ"ל ימצא שזהו כלל ברור בלשון המקרא ע"פ דרשות חז"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה