אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · מג

מב

ובגוף דין עתים חלים ועתים שוטה הנה הב"ש סי' קכ"א סק"ד כ' עתים חלים היינו כשידוע הזמן כשהוא חלים אז דינו כפקח וכו' ומקורו מד' ב"י בשם רי"ו וז"ל אם אין אנו יודעים בודאי הזמן שהוא עומד בריא והזמן שהוא שוטה הו"ל ספק ופשוט הוא עכ"ל והנה הח"ס יו"ד סי' ז' הביא בשם רב א' שפי' דהכונה דאם אין וסת קבוע וידוע לחלימותו ושטותו גם בשעה שהוא חלים דינו כשוטה והוא פי' דמיירי בשלח הגט למק"א ולא נודע שם שעת חלימותו ושטותו דהוי ספק ול"מ הגט ובפ"תש לא"ע השיג עליו מד' ב"י בשם עיטור דנשתתק אינו ספק שוטה דאל"כ בדיקה ג"פ מה מהני וכן גבי אלם ע"ש בב"י וא"כ ה"נ בזה שמא רגע אחר בדיקה חזר לשטותו וא"א לבדקו כל שעת כתיבת הגט ונתינתו ובע"כ זהו ג"כ כונת הב"ש דאל"כ הוא מלחא דפשיטא ולא הוצרך לכתבו. והא דחו"מ סי' ל"ה ס"ט דנכפה בלא עת קבוע ג"כ בשעה שהוא חלים כשר היינו משום דזמן שטותו ניכר ע"י מעשה ע"ש עוד בזה וגם בשו"ת ארי' דב"ע חא"ע סי' כ"ה הבין בפשי' כוונת הב"ש כמ"ש הפ"ת אבל בשו"ת ב"א חא"ע סי' קי"א מבואר שם דעתו ודעת הלב"ש ז"ל בפשי' דגם באין זמן קבוע לחלימותו כשר ולא העיר כלל מד' הב"ש הנ"ל ובאמת שמד' ב"י שכ' ע"ד רי"ו ופשוט היא מוכח שהבין כהח"ס דאל"כ אינו דבר פשוט וגם בלא"ה הרי כבר כ' המג"א סי' ר"ב סק"ח דמצינו בפוסקים שכ' דין פשוט ואין לבדות מכח קושי' זו דין חדש. ומ"ש הפ"ת ראי' מנשתתק י"ל דשא"ה דאי נימא דנשתתק כשוטה א"כ ע"י ריעותא של שיתוק מחזקי' לי' כשוטה א"כ כל זמן שלא נתרפא מזה הוי בחזקת שוטה ולכן ל"מ בדיקה רק על שעת בדיקה כיון דהריעותא הגורמת להסתפק היא עומדת במקומה אבל בנ"ד הרי אדרבא רוב ב"א בריאים וע"י שראינו בו סי' שוטה יוצא באותה שעה מחזקתו היכא דבדקי' ורואים שהוא חלים שוב כל זמן שאין רואים ריעותא מחזקי' לי' בחזקת רוב ב"א וכה"ג כ' הט"ז ביו"ד סי' קצ"ב סק"ז לדחות ראיית הת"ה משור המועד דסתם שורים בחזקת שימור ושור המועד הוא שינוי בטבע כל שרואים שנתבטל השינוי יחזור לשאר שורים וכו' עש"ה ותבין ואף דהתוס' ביבמות ל"א גבי הא דבר שטיא זבין נכסי כו' כ' דכיון שדרכו להיות ע"ח וע"ש ל"ש להעמידו בחזקתו וכה"ג כ' בתשו' הר"ן הובא בב"י יו"ד סי' ר"א גבי מקוה שדרכה להתמעט ועמג"א רסי' ח' היינו היכא דמסופקי' אולי באמת עושה מעשה שטות באותה שעה אבל היכי דבשעת שטותו עושה שטות או מדבר שלא כהוגן י"ל דכשאין רואים ממנו שטות ומדבר כהוגן לא אתרע חזקתו. ויש להביא קצת ראי' דגם בלא וסת קבוע הוי בכלל ע"ח וע"ש מש"ס דיבמות ל"א הנ"ל דההוא ב"ש דזבין נכסי אתו תרי ואמרו כשהוא חלים זבין ואתו תרי ואמרו כשהוא שוטה זבין ואר"א אוקי תרי להדי תרי ואוקמי ארעא בחזקת ב"ש והקשו תוס' מקידושין ע"ט דאם הוא בריא עליו להביא ראי' ששכ"מ הי' ותי' דהכא שדרכו בכך ל"ש לאוקמי אחזקה ומוכח דס"ל דאי איכא חזקה דהשתא נגד חזקת מ"ק הי' המקח קיים ואי נימא דמיירי בדאיכא חזקה ושעה קבוע לחלימותו ושטותו א"כ הדק"ל האיכא חזקת חלימותו נגד חזמ"ק ואם הי' אז שעת שטותו פשי' דמחזקי' לי' בשוטה וע' תשו' רע"א סוס"י קל"ו שביאר דהתם ליכא חז"מ רק דחזקה דמעיקרא וע' בש"ך חו"מ סי' פ"ב וקצה"ח סקי"ט שנחלקו בדין אם יש הכחשה נגד עדים ויש חזקה אי מהני. וא"ל דהתם הי' ההכחשה באמת על אותה שעה אם היתה שעה הקבוע לחלימותו או לשטותו ז"א דממ"נ אם אינם מכחישים זא"ז ביום ושעת המכירה איזו יום ואיזו שעה א"כ הרי אפשר לנו לברר ע"פ קביעות העתים ואם ההכחשה גם על היום דכת א' אומרת ביום ושעה פ' וכת ב' אומרת בשעה אחרת א"כ אפשר לקיים דברי שניהם שהי' ב' מכירות וע' חו"מ סי' כ"ט וסי' ל' דאם אפשר לקיים שניהם מקיימים וע' בט"ז שם שחילק בין חקירות לבדיקות וע' תומים שם בזה וא"כ אם מכירה אחרונה היתה בעת חלימותו הוי מכירה ודאית ואם היתה בעת שטותו הרי נתבטלו ב' המכירות וע' כתובות מ"ד וחו"מ סי' ר"מ גבי ב' שטרות היוצאות זאח"ז ביטל שני את הראשון ולחד מ"ד משום דאודי לי' דסהדי פסולי נינהו וע"ש ברשב"א ור"ן דאף דלכ"ע כשרים מ"מ פסולים לזה שפסל אותם עליו ובע"כ דמיירי בדליכא זמן קבוע לחלימותו ושטותו ומוכח דגם בכה"ג הוי בכלל ע"ח וע"ש אבל מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת סי' תשע"ח בדין אשה שהיא ע"ח וע"ש שכ' דמספקא לי' היכי דאין לה זמן קבוע לחלימותה אם קרוי' חלומה ולשון ירושלמי דנקט עתים חלים משמע עתים קבועים וכו' עכ"ל הרי שנסתפק בחקירה זו. אבל בעיקר דיוקו מדנקט ע"ח וע"ש הנה בתוספתא וירושלמי פ"א דתרומות ובירושלמי פי"ג דיבמות ה"א בסופה אי' פעמים חלים ופעמים שוטה רק בש"ם דילן ר"ה כ"ח נקט עתים אבל אין פלוגתא בזה ובפרט דהתם הא קאי בנכפה ובחו"מ סי' ל"ה מפורש דגם בלא זמן קבוע דינא הכי ובע"כ דלא כא"ז וגם לשון עת מצינו בקהלת ג' עת למות ולא ידע האדם את עתו. ובדין אי גם היכי דהעתים הם ביום א' יעוין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' כ' דמבואר דגם באותו יום הוי בכלל ע"ח וע' בא"ר או"ח סי' קפ"ז ופמ"ג א"א שם סק"ב דעת הוא ששה שעות אבל אני מצאתי בתוספתא וירושלמי פ"א דברכות ומד"ר איכה ב' דעת הוא א' מכ"ד לעונה ועונה א' מכ"ד לשעה וע' בסהי"ש לר"ת סי' תצ"ג שהעמיס כן גם בכונת הש"ס פ"ק דברכות וכן מצאתי בפסקי תוס' בפ"ק דע"ז אות ד' ואף דבש"ס דע"ז ונדה מצינו דעונה יום או לילה י"ל דוקא היכי דאמרו חז"ל בפירוש כן משא"כ בסתמא [וע' במעיו"ט פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' דשעה הוא רגע בלשון ארמי ולכן הוא פחות מן עת וצ"ע מכל הנ"ל וע' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כ"ו ותשו' מהרי"א או"ח סוס"י ר"ח] וע' תשו' ח"ס א"ע סי' מ"ב שצידד דבעי' שישהה בחלימותו איזה ימים דאל"כ חיישי' שמא בסוף שטותו או סופו עשה וכהא דחו"מ סי' רל"ה אבל מתשו' מבי"ט הנ"ל מוכח להיפוך. ולענ"ד אם בדקו היטב מקודם ואחר המעשה אין לחוש יותר ואף דבשו"ת רש"ל סי' ס"ה באמצע התשו' צידד די"ל דא"א בקיאים בבדיקת ע"ח וע"ש הנה הגם שבשו"ת עט"ח סי' י"ז חשש לזה והביא גם בשם מהרי"ו כן אבל היינו בצירוף שאר חומרות דהא מד' הד"מ ורמ"א סי' קי"ט וחמ"ח וט"ז ופר"ח וג"פ סי' קי"ט וקכ"א וח"ס א"ע סי' ד' וב"א א"ע סי' קי"א ושאר גדולי האחרונים מבואר דלא חששו לזה וגם המעיין בתשו' רש"ל שם ימצא דגם הוא לא חשש לזה רק אם אינה חלימה ממש בשעת חלימותה רק דיודעת לשמור א"ע שזהו הבדיקה גבי אשה ובזה ס"ל דא"א בקיאים משא"כ אם מדבר כהוגן או שאינו עושה מעשה שטות גם הוא מודה ובתשובה להרב אבד"ק וואלאטשיסק וגם להרב מו"צ ד"ק רימונאב הארכתי בכ"ז ואכמ"ל יותר:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה