דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · לח
סעי' ד'. אם אבדו כו' או שנגנבו כו'. בס' יראים להרא"מ מצוה קל"ז כ' דדוקא אבדו תנן שהשוחט חושב יאוש בעלים הן אבל בחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת ה"ש וכפי הנראה לשי' אזיל דאין עא"נ רק במוחזק בכשרות אבל הוא נגד המבואר בתוספתא וכל הפוסקים דה"ה נגנבו וכבר האריך בזה בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' מ"ח ע"ש וע' בא"ז הל' שחיטה סי' שס"ז שהביא דיעה זו ותמה מהתוספתא הנ"ל ובגוף הדין הא דלא חיישי' לעכו"ם ע' בש"ג בשם ריא"ז משום דאין דרך גוים לשחוט אלא לנחור ובזה מיושב קו' האחרונים מדוע לא נימא בזה סמל"ח ועמ"ש בפתיחה אות כ"ב בזה. אבל צ"ע דא"כ גם ברוב עכו"ם לא ניחוש לעכו"ם וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות מ"ז ע"א ד"ה במוחזק כו' דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראלים נינהו ועיין מג"א סי' ל"ב סקס"ו, והנה מדנקטו הטוש"ע שמצאן שחוטים כראוי מבואר דאם מצאן חתוכין כל הראשי' אסורים וכמ"ש הפר"ח סק"ח וע"ש עוד דאם מצא בהם ריעותא בריאה וא"א לבדוק כגון שנקרע וכדומה אף דגם לגבי בדיקה אמרי' רוב מצוין מומחים כמ"ש בתשו' הריב"ש ומל"מ פ"ד מה"ש ה"ז מ"מ בכה"ג דאיכא ריעותא אסור ואפילו נמצאת בבית אסורה ע"ש: