דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · לה
ואולם בגוף דין שו"ב שידיו מרתתין שכ' הלחה"פ דרוב פעמים בא לדרסה אני תמה מה ענין רתיתת ידים לדרסה דגם אי נימא דע"י שמרגיש רתיתה הוא דוחק בידיו למטה בשחיטתו הרי מ"מ כיון דשוחט דרך הולכה והבאה ליכא חשש דרסה וכמש"ל סי' כ"ד בשם שו"ת מש"נ וע' בתוספתא פ"ב דחולין הי' שוחט והרתית או שעף כו' ושהה כדי שחיטת אחר פסולה כו' ונהי די"ל דהתם הכונה שנתפחד ופסק מלשחוט מ"מ מסתבר יותר דהחשש הוא משום ספק שהיי' משהו כיון שידיו מרתתין ומגביה הסכין בכל פעם אך לפ"ז בבהמה דשיעור שהי' מדינא כדי שיגביהנו וכו' ורק המנהג לאסור במשהו א"כ ספק שהיי' משהו יש להקל וע' תשו' עבוה"ג סי' צ"ו ועמש"ל סי' כ"ג בזה א"כ היכא דרואין ששוחט יפה במהירות ורק דיש חשש אולי כרגע נגבה ידו עם הסכין מעט ע"י רתיתתו שוב יש להקל בדיעבד בכל גווני ורק בעוף דשיעור שהיי' במשהו לשי' כמ"פ יש להחמיר בידיו מרתתין ע"פ רוב ובפרט באחרים עע"ג ודאי יש להקל בדיעבד ודלא כמ"ש בשו"ת כתב סופר סי' ג' דבכה"ג גם בדיעבד ואעע"ג הוי ספיקא ולענ"ד כמ"ש. והנה בשו"ת מהרי"א סי' מ"ה הנ"ל הביא בשם הגאון מו"ה וואלף אבד"ק פאליטשאהן ז"ל שהעיר דהנסיון מעיד שיש אנשים שידיהם מרתתין באויר אבל מ"מ אם יאחזו דבר מה ויניחו על איזו דבר יועיל ההנחה לתמוך היד שלא יהי' מרתת וא"כ ה"נ גבי שו"ב אם רואים בעין פקיחא שכששוחט ומניח הסכין על הצואר אין ידיו מרתתין אין חשש כלל גם אם ידיו מרתתין באויר והוא פקפק ע"ז דמ"מ ידיו כבדים ואף שאין מרגישים הרתיתה יש לחוש שנכשל בשהיי' או דרסה ע"ש. ואולם במה שנהגו העולם לבדוק שו"ב אם אין ידיו מרתתין שנותני' לו כוס מלא מים לאחזו בידיו ואם מנדנדו בידיו מחזיקים אותו למרתת וכמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ג' שנהגו כן נ"ל דדוקא אם מנדנד אותו הרבה ברתיתות גדול בזה שייך חשש הנ"ל אבל בנדנוד קצת אין חשש כלל דבזה שפיר יש לתלות דע"י שאוחז היד באויר מנדנד בידיו קצת וראי' מד' הב"י וש"ע לקמן סי' קל"ב ס"ב בדין ישראל שמכר יינו לעכו"ם כו' אבל אם מדד וכו' לכלי ישראל שביד העכו"ם והי' העכו"ם מנדנד הכלי אם הי' מונח בקרקע או שהיה אחזו בידו באויר דאז ע"כ הוא מנדנד צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד עכ"ל. ומבואר דבאוחז כלי באויר א"א שלא ינדנד ונהי דמיירי בנדנוד כ"ש וגם הש"ך תמה ע"ז מהש"ס אבל עכ"פ נשמע משם דיש חילוק בין אוחז באויר ובין אם סומך א"ע על איזה דבר וא"כ ה"נ אין להוכיח מרתיתה שבאויר שמרתת גם בשחיטה וי"ל דשא"ה שהישראל שופך לתוך הכלי לכן בע"כ מנדנד אבל גם מסברא נכונים ד' הגאון מהר"וו הנ"ל דאמאי נחזיק ריעותא לחוש שמא מרתת ואין נרגש לעין הרואה בדבר שהחוש מסייע לזה ולכן אם בודקים אותו כמ"פ ורואים שבשעת שחיטה אין ידיו מרתתין כלל נלע"ד דאין חשש כלל. אך דיש לחוש לענין בדיקת הסכין דכשמעביר אצבעו באויר לבדקו אם ידיו מרתתין באותה שעה שמעביר ידיו י"ל דלא ירגיש פגימה קלה כיון דמעביר ידיו בקל ודמי לאוחז באויר אבל מ"מ אם נסוהו כמ"פ ורואים דאינו מרתת בידיו גם בהעברת אצבעו ע"ג הסכין נלע"ד דאין שום חשש כלל גם אם רואים בעת שהוא מל בפריעה או בשעת כתיבה שידיו מרתתין קצת כי ידוע שאין הענינים דומים דבפריעה הוא רוצה לאחוז ראש העור בעוד ידו באויר וכן בכתיבה מגביה ידו בין אות לאות ואין לה אחיזה לכן הוא מרתת משא"כ בשחיטה שתומך ידיו על הצוואר או הסכין גם בעת הולכה והבאה. ודלא כמו שראיתי בשם ח"א שציוה לנסות בכתיבה שניכר בהכתב אם ידיו מרתתין וכהא דב"ב קס"ז ולענד"נ כמ"ש. והכל כפי ענין הרתיתה דודאי אם מרתת הרבה א"א להקל אבל בידיו מרתתין קצת יש להקל כמ"ש. שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' י' שהאריך ג"כ בענין שו"ב שידיו מרתתין וביאר ענין חשש דרסה דע"י חולשתו בידיו צריך לחזק ולאמץ א"ע בכח ואפשר שידחוק הסכין למטה ולא יעשה הולכה והבאה בקלות וכבר ביארתי דאין בזה חשש וגם מ"ש דכיון דידו חלושה ואין בה חיות כ"כ היא כבדה כמו בשיכור לענ"ד אין בידינו לחדש חששות כאלו וגם בשיכור דוקא בהגיע לשכרותו של לוט פסול ובלא הגיע גם לכתחלה כשר מדינא ורק דרך עצה טובה החמיר הרמ"א לכתחלה ומ"ש מחשש שהיי' כבר נתבאר דבבהמה אין לחוש לספק. ומ"ש בשם גדול א' שהק' ברגיל להתעלף אמאי מהני ברי הא אין עא"נ נגד חזקה ול"ה בידו ותי' הוא דמיירי כשרוב פעמים אינו מתעלף ומשא"כ בידיו מרתתין וע"ש עוד בזה. והנה בגוף הקו' כבר העירו בשו"ת השיב משה חיו"ד סוס"י כ"ג בהג"ה ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ג' וע' בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' י' שנשאל ג"כ בזה ותי' דבידו לשכור איש אחר לשחוט וכמ"ש התוס' גיטין ב' ע"ב גבי נשים ובזה תי' ג"כ קו' פמ"ג בפתיחה גבי חש"ו ועוד תי' כעין ד' הפ"י ריש חולין אבל הפוסקים לא ס"ל כתי' הפ"י כמ"ש גם מהרמ"ש שם וגם י"ל בלא"ה לפמ"ש בס"ק הקודם בשם הג"א דהיכא דאוכל בעצמו לכ"ע נאמן. אבל מ"ש דיש חשש שלא ירגיש בפגימה ע"י רתיתת ידיו יפה כ' וכמש"ל ומ"ש דגם אם יש עדים שראו שאין ידיו מרתתין י"ל דעתים עתים יש שיש בו חלישות יותר או דבעשה מלאכה קודם מרתת טפי צדקו דבריו ולכן לברר ענין הרתיתה א"א בפעם א' וכדומה רק בהשגחה יתירה שיבורר הענין היטב אבל אם נתבררו הדברים כפי שכתבתי נלע"ד דאין להחמיר. שוב ראיתי בשו"ת חסל"א סי' א' שפסק ג"כ דברותתין ידיו רק באחזו כוס משקה ולא בתמידות אין חשש כלל אבל לא דבריו דברי וע"ע בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ג' הנ"ל בענין נאמנות בדבר שאינו מצוי וע' שו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ג' בדין שו"ב שמרתת לפעמים שמרגיש איזו חולשה ואומר שנזהר מלשחוט בעת ההוא דנאמן ואין להעבירו אם הוא ירא ד' רק דיש להזהירו להשגיח היטב בזה. ובדין זקן בן פ' או ע' שנים שכ' הבאה"ט ופ"ת יעוין בחולין כ"ד ע"ב דאם עומד על רגלו א' וחולץ ונועל מנעלו דינו כילד וכ"ה בר"ש פ"ח דמקוואת מ"ד ואין לגזור בכה"ג משום לא פליג כיון דלא נזכר איסור זה בש"ס וכמ"ש כה"ג הב"ש א"ע סי' י"ז ס"ק י"ד דגבי זכרים אין לגזור במה שלא אמרו חז"ל ע"ש ותבין: