דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · יז
והנה בתשו' ב"ח שם כ' דגם היכא דחיישי' לשכחה מ"מ סמוך ממש לזמן הקבלה יש להתיר והסכים עמו התב"ש סקכ"ב והביא ראי' מהר"ן שבב"י וסמ"ע חו"מ רסי' צ"ב שכ' על מה שהקשה רשב"א איך משכח"ל חשיד ע"י שבועת העדות דלמא אשתלי ותי' הר"ן דמשכח"ל בזמן קרוב כ"כ דליכא למתלי בשכחה ע"ש ואולם הנה התומים שם הוכיח מהתוס' דלא ס"ל כהר"ן וגם להר"ן י"ל דוקא בשיעור תוכ"ד כדאי' בכתובות ל"ג ועקצה"ח סי' כ"ח סק"ח אבל מצינו בתוס' ב"ב ה' ובסמ"ע סי' ע"ח סקט"ו דאין דרך לשכוח ביומו ועסמ"ע סי' ל"ט סק"ב במ"ש דחיישינן שמא העדים עצמן שכחוהו ומשמע דגם בו ביום י"ל דשכחו וע' ב"ק דף קי"ג ע"א דבלא אתי ביומי' אימא אשתלי ומוכח דאחר יום א' חיישי' לשכחה אבל יש לחלק בין שכחה לפי שעה וכשירצה לזכור זוכר ובין שכחה לגמרי וע' בש"ך סי' פ"ה סק"ב לחלק בענין שכחה בין דבר כללי או פרטי ובין דבר גדול או קטן וע' בב"ש אה"ע סי' מ"ה סק"ח בשם מהרי"ק דבדבר שיצא קול ברבים לא חיישי' לשכחה ביום או יומים אבל המעיין במהרי"ק שרש קס"ח ימצא דטעמו דבדבר שנעשה בצנעה או במק"א לא נודע הקידושין משא"כ כשעושין הקנין בכנופיא ותיכף בו ביום או למחרתו שולחין סבלונות אם איתא דקדיש קלא אית לי' ע"ש [א"ה בהמ"ח צבי יש להעיר עוד בזה מכתובות דף כ' ע"ב דעד ס' שנין אי רמי אנפשי' מדכיר ע"ש] וע' סנהדרין ל"ה נדייני' במעלי שבתא ונגמרי' בחד בשבתא מינשי טעמייהו ואע"ג דב' סופרי הדיינים כותבים וכו' נהי דפפומא כותבין לבא דאנשי אנשי וע"ש ברש"י ומוכח דבב' ימים חיישי' לשכחה לגמרי אבל היינו בדבר סברא שנתחדש להם משא"כ בלימוד הלכות קבועות שנחקקו כבר בזכרונו ומ"מ קשה להקל ביותר מיום א' לשי' הט"ז וכמש"ל בשם תומים סי' צ"ב הנ"ל וצ"ע [אגב ארשום במ"ש הט"ז סוסק"ו ממתנת ש"מ ע' בס' ג"צ לחו"מ סי' של"ה סע"א בביאור דבריו דלא תיקשי מד' רמ"א שם וע' בש"ש ש"ג פי"ב ג"כ בזה: