דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · יד
בשמ"ח סי"ב לימד זכות על הרבנים הנוטלים שכר בעד נתינת קבלה וע' בד"ק וגה"ק כלל א' באורך ולענ"ד כמ"ש השמ"ח דרק דבר מועט שרי דליכא חשדא וכמ"ש כה"ג הט"ז סי' י"ח סקי"ד ויש להביא סמוכין מפסחים פ"ב ע"א באו לשרפו כו' מפני החשד כו' א"נ דקגדיל שישורא ופרש"י דמפשילי חבלים שכרן מעט ואין ב"א חשודין שיחדלו מלבא לעבודה ע"ש וה"נ בזה אך דאיכא חששא דנוטל שכר להעיד. ובתב"ש צידד די"ל דנוטל על הראי' כנוטל לראות העדות דשרי אבל בש"ע הרב ז"ל חולק וכ' דבנ"ד דמצות שחיטה הוי בכלל שאר מצות ואנו אוסרים לו השחיטה עד שיבדקוהו אנו מחויבים לבדקו חנם כמו שמחויבים לראות טרפות ובכורות אע"פ שי"ב טורח ול"ש לומר לא לשחוט ולא ליכול וגם נתינת הקבלה מחויב ליתן בחנם כיון שאין מניחים לו לשחוט בל"ז ול"ד לעדי הגט שמותרים ליטול שכר הליכה דהתם אין מלמדים כלל והמסדר מחויב באמת בחנם משא"כ נתינת הקבלה הוי הוראה וגם שכר חתימה א"ב היתר דגם בפס"ד אין בו היתר רק בנוטל הפסק להיות בידו למשמרת אבל אם נוטלו רק לראי' לכופו עי"ז ע"י המנהיגים והשרים חייב הדיין לחתום חנם אין כסף להקים הדת וכן להשיב על הוראה מעיר אחרת במכתב והם ישלמו שכר הסופר והוא יחתום ואם עבר ונטל שכר הו"ל כנוטל שכר לדון שדיניו בטלים ואין לאכול משחיטתו עד שיבדקנו חכם אחר אם לא שהוא שכר בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ואין לו עסק אחר דבכה"ג ליכא איסור תורה רק מדרבנן משום חשדא וכיון דמדינא רמאש"מ הוי סד"ד ולהקל ומ"מ אין ליתן לו לכתחלה לשחוט דאין עושין סד"ר לכתחלה כמ"ש מג"א סי' י' רק דיעבד שרי עכתו"ד. ומ"ש בגה"ק בכלליו דאחר נתינת הקבלה שרי ליטול יש להעיר מהא דאו"ח סי' רמ"ז ס"ב דאף שמצפה שיתן לו לא סמ"ד בסתמא אבל יש לחלק וע' מל"מ פכ"ג מסנהדרין בהג"ה בשם מוצל מאש סי' ל"ח ומ"ש עליו מתשו' ב"ח דמפורש דגם אח"כ אסור ליטול שכר אלא שאין דינו בטל דיעבד ועמש"ל סק"ה בזה. ואמנם לפמ"ש האחרונים בחו"מ סי' ט' דגבי דיינים קבועים הוי שכר בטלה דמוכח ושרי ליטול שכר פסק וע' תשו' רדב"ז ח"ב סי' תרכ"ב לענין שכר כתובות וגיטין יותר מדאי דאם פנוים מכל עסקיהם וע"מ כן קבלוהו אין שום חשש בזה והעיד שכן עשו לר"י הלוי כשנתמנה ע"ש וא"כ ה"נ בזה וגדולה מזו כ' התוי"ט פ"ד דבכורות מ"ו דגם שכר חליצה שרי ליטול בכה"ג וכ"ה בט"ז א"ע סי' קנ"ד וחולק על רמ"א סי' קס"ט ומסיק דדוקא ברב עשיר אסור אבל מי שכל פרנסתו משכר רבנות שרי מטעם הנ"ל ע"ש וע' בש"ך יו"ד סי' רמ"ה סקט"ו בשם פסקי מהרי"א דמבואר ג"כ דהמנהג ליטול גם שכר חליצות ובפרט לפמ"ש החו"ג סי' ק"כ סק"ו לדחות ד' ג"פ והעלה דמותר ליטול שכר בעד כתיבת שטר חליצה וע"ש עוד סוס"י ק"ל בזה א"כ גם בנוטל הרבה שניכר שהוא עבור העדות י"ל דהוי בהבלעה ושרי וכדאי' כה"ג בעירובין כ"ז דאף דאין מים ומלח נקח בכסף מעשר מ"מ בהבלעת דשמן מותר וכהא דלוקחין בקר ע"ג עורו וכו' ויין ע"ג קנקנו וכו' ובסוכה ל"ט דאף דאין לוקחין אתרוג בשביעית שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה מ"מ מבליע לו דמי אתרוג בלולב וע' ירו' פ"ז דשביעית ה"א החנוני שהי' מבשל וכו' לא יהא מחשב וכו' אבל מחשב על היין כו' וע' בפ"מ שם דהכונה שמבליע המעות. אך בבכורות ל"א ע"ב מוכח דדוקא באתרוג שדמיו קלים ואינו ניכר שהבליעו בדמי לולב משא"כ בבשר ועור דמוכחא מלתא אבל י"ל דהיינו בשל תורה דהערמה מוכחת אסור ולבתר דמשני דלאח"ש דרבנן שרי בהבלעה והארכתי בזה בתשו' לבוברקא ואכ"מ. וא"כ בנ"ד דאיסור נוטל שכר להעיד הוא דרבנן יש לצדד להקל ובזה יש לעיין בד' הרמ"א א"ע סי' קס"ט שכ' דגם במוכר המנעל אסור בכה"ג שנוטל הרבה ואכ"מ ואי משום חשדא כבר כתבתי דבדבר מועט ליכא חשדא וגם לפמש"ל דהוי רק חשש דרבנן א"כ י"ל דבחדרי חדרים שרי כמ"ש התוס' כתובות ס' דבדבר האסור משום מ"ע בדרבנן שרי בח"ח אבל יש לפקפק בזה וע' ביו"ד פי' רמ"ו ס"ה דבאין לו להתפרנס שרי ליטול שכר לימוד ובעד חידושי סופרים מותר בכל גווני ובנ"ד כל חיוב הוראת נתינת קבלה רק מתקנתא דרבנן. אבל להרבות בשכר, הקבלה בוודאי איכא משום חשדא וכבר כ' השמ"ח ופמ"ג דבנוטל שלא כדין קבלתו בטלה והמכשלה ת"י ח"ו ולכן צריך ליזהר בזה. וע' בד"ק סק"ה דשו"ב שנטל קבלה ממו"צ שנותן קבלה לשאינו ראוי עבור ממון גרע טפי מלא נטל קבלה ואינו בכלל רמאש"מ כלל ע"ש: