אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

חידושים מאחי המחבר

חידושים מאבי המחבר

זכר זאת ליעקב

חידושים מאחי הרב מו"ה יעקב ז"ל.

א

ברש"י חולין מ"א ע"ב בד"ה ל"ש אלא שאינו מחויב חטאת וכו' דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו והפוסקים בסי' ה' כתבו דקלא אית לי' דדרך לפרסם חטאו ובתב"ש שם סק"ז הקשה מהא דחציף עלי מאן דמפרש חטאי' ותי' דהתם במזיד והכא בשוגג וכ"ה במש"ז וקשה לי מש"ס דב"ב קט"ז ע"א דדריש קרא דאשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים ופליגי ר"י וריב"ל אם היינו באינו מניח בן או תלמוד ומסיק תסתיים ר"י דאמר תלמוד דאר"י דין גרמא דעשיראה ביר. ופי' רשב"ם דכיון דר"י לא הניח בן אם איתא דס"ל דמי שלא הניח בן אינו בכלל ירא אלקים לא הי' אומר לבריות דין גרמא דעשיראה ביר דאמרי' חציף עלי דמפורסם חטאי' כדכתי' אשרי נשוא פשע כסוי חטאה ע"ש והרי התם בשוגג מיירי דאטו ר"י חטא במזיד במה שלא הי"ל בן ואפ"ה אין לו לפרסם חטאו וע"ע בתשו' פמ"א ח"ב סי' קע"ח ושע"ת או"ח סי' תר"ז וגם הוא לא הביא מש"ס הנ"ל ובדוחק י"ל דדוקא בהא דלא נקרא ירא אלקים הוי חצוף דמפרסם חטאו ולא בשאר דברים ותדע דלעיל אמר ר"י גופי' משום רשב"י דהקב"ה מלא עליו עברה ולא פריך מהא דדין גרמא דעשיראה ביר ועדיין צ"ע:

ב

ברמב"ן עה"ת (פ' נח) בפסוק והנה עלה זית טרף בפיה וכו' ומאמרם דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא שלא הי' עלי' גשם המבול כדכתיב לא גשמה ולא נפתחו בה מעינות תהום רבה אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כמו שכתוב מפורש ואין סביב א"י גדר לעכב המים שלא יבואו בה וכ"א בפרקי דר"א וכו' ע"ש וצ"ע שלא הביא מש"ס דזבחים קי"ג ע"ב בהא דפליגי ר"י ור"ל אם ירד מבול לא"י ולמ"ד לא ירד יליף מקרא דלא גשמה ביום זעם ופריך למ"ד לא ירד מדכתיב מכל אשר בחרבה מתו ומשני משום הבלא ושם בשלמא לדידי דאמינא לא ירד מבול לא"י מש"ה הוי חרבה אלא לדידך וכו' בשלמא למ"ד לא ירד וכו' היינו דקם רימא התם וכו' ומבואר מכל הסוגיא היפוך דברי רמב"ן ז"ל:

ג

בדין אם מותר למכור שורים לעכו"ם שיסרסם ע"י עכו"ם אחר ולחזור וליקחם ממנו כדרך מכירת בכור וחמץ הנה בגוף הדין המבואר באה"ע סוסי' ה' בשם תה"ד שהביא הב"ש בשמו משום דא"ש לעכו"ם ובאב"מ ושאר אחרונים השיגו דעיקר טעמא משום דאשלד"ע יש לתמוה שהרי בב"ר פל"ד אר"ח כולהם כהלכות ב"נ בעד א' ודיין א' וע"י שליח שנא' שופך דם האדם באדם ע"י אדם אחר ישפך ומבואר דבמצות ב"נ חייב ע"י שלוחו וגם ע"י עכו"ם חבירו ואף דהוי דבר עבירה וא"כ ב' הטעמים של תה"ד צ"ע אי נימא דב"נ מצווה על הסירוס ואף דבתוי"ט פ"ה דברכות מביא מירושלמי דאין למדין ממדרש כבר כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' של"ה דבמלתא דמסתברא למדין ועפר"ח אה"ע סי' קי"ט ופת"ש שם סק"ו בשם באר יעקב ומים חיים בזה אבל יש לעיין מש"ס דילן רפ"ב דקידושין דיליף דין שליחות מפסח ומשמע דקודם מ"ת לא הי' דין שליחות [א"ה יעוין בארעא דרבנן אות א' סי' ו' שהעיר לענין אם מעכו"ם לעכו"ם י"ש מדברי מ"ר הנ"ל ושם אות ז' הביא בשם פר"ד בזה לענין אשלד"ע וכתב ב' חילוקים בזה והוא דחה מהא דע"ז נ"ג ובעפד"א אות ט' דחה ראייתו וכדבריו כתב בברכ"י לא"ע שם] והנה מטעמא דא"ש לעכו"ם יש לעיין עוד דהא לשי' כמ"פ בכל האיסורים י"ש לעכו"ם לחומרא ובישוי"ע אה"ע שם הביא בשם הראב"ן דדוקא בריבית וכ"ה בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"ב וקשה מש"ס דכתובות דף ע' ע"ב בהא דיפרנס ע"י פרנס ופריך ופרנס לאו שליחותי' עביד ובאס"ז בשם הרא"ה פי' דהיינו משום דשלוחו ש"א כמותו וקשה דלמא היינו ע"י פרנס עכו"ם דא"ש לעכו"ם ובע"כ דלחומרא יש שליחות ועמח"א הל' שלוחין סי' י"ד מהא דע"ז ע"א ותי' דמיירי בהקדים דינר כמ"ש הרמב"ן מכח קושיא אחרת ע"ש ומדלא הוכיח כן הרמב"ן מכח קו' מח"א מוכח דס"ל די"ש לעכו"ם לחומרא גם בשאר איסורין וגם אי נימא להתיר במכירה מ"מ י"ל דבהערמה אסור בשל תורה לדעת הבכ"ש [א"ה בגוף בדין אם ב"נ מוזהר על הסירוס לא הביאו הפוסקים דברי השאלתות פ' אמור סי' ק"ה שפסק דב"נ מוזהר בזה וע"ש בש"ש אות קי"ג באורך וגם יעוין בשו"ת פ"י ח"א יו"ד סי' ג' בדין המכירה הנ"ל ומה שהשיג עליו בתשו' ח"ס חח"מ סי' קפ"ה כבר העיר בתשו' פ"י בעצמו ח"ב סי' מ"ג וביאר ליישבו ובדין הערמה בשל תורה מצאתי בתשו' מיימוני לספר קנין סי' ט"ז ובב"י או"ח סי' קנ"ג בשם ריב"ש במכירת ס"ת דבמתנה בהערמה אסור ומוכח כהתב"ש וע"ע בטוח"מ סוסי' צ"ט ובד"מ בשם ריב"ש בזה ותשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ח ובתשו' הארכתי בזה מהא דבכורות ל"א ע"ב ומירושלמי דיבמות פ"ד הי"ב בסופה ועוד מכמ"ק וע"ע בתשו' כ"ס חיו"ד סי' פ"ג בדינו של תה"ד הנ"ל ועכ"פ כבר צידד הח"ס שם שאין למחות במה שנהגו להקל במכירת הערמה לצורך סירוס ע"י עכו"ם אחר ע"ש].

ד

בא"ח סי' כ"ח ס"א חייב אדם למשמש בתפלין בכ"ש וכו' ובמג"א סק"א בשם ב"ח דהיינו כשיזכור ימשמש שלא ישכחם ויש לתמוה דא"כ למ"ל המשמוש דאם יזכור הרי לא יסיח דעתו ואם ישכח הרי לא ימשמש ג"כ ונראה לפמ"ש הט"ז סי' תרנ"א סוסק"ה דדבר שהוא שינוי מעשה אין אדם שוכחו ולכן יהפך האתרוג או יברך קודם שיטול משא"כ באופן שיכוין שלא לצאת חיישי' שמא ישכח לכוין כן ע"ש וא"כ ה"נ בזה במה שיש לפנינו לעשות בפועל גורם טפי שיזכור בהם משא"כ בדבר התלוי במחשבה לבד:

ה

בא"ח סי' רמ"ב בעט"ז הביא מחז"ל בש"ס דביצה דכל מזונותיו ש"א קצובים חוץ מהוצאת שויו"ט וכו'. ובריטב"א שם כתב דלאו דוקא הנך דה"ה כל הוצאה של מצוה אלא דנקט הנו דשכיחי ובמ"ש המג"א בשם ירושלמי לוין בריבית וכו' מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תכ"ה דדוקא מגוי וקמ"ל שיש לו ללות ולחסר עצמו אע"פ שהריבית קשה מאוד כדאמרי' בקידושין דף כ' והחידוש הוא שצריך וחייב ללות והביא בשם הר"י מווינא הוא הא"ז להקל גם ללוות בר"ק ומהר"ם חולק עליו [א"ה. ע"ש סי' תע"ח נדפס תשו' הא"ז הנ"ל וע' בב"י יו"ד סי' ק"ס בשם תשו' מהרי"ל וברמ"א שם סי' קע"ב וע' בהגהת בני"ש על המשניות סוף שבת במה שהקשה מהש"ס שם ובמחב"ר הביא מתשו' מיימוני ס' משפטים סי' י"ד ומרדכי פ"ג דב"מ ואגודה פ"ד דב"מ דס"ל דגם בר"ק שרי וכ"ה בתשב"ץ חוט המשולש טור ג' סי' ל"ד ע"ש ויש להעיר מסנהדרין כ"ה ע"א דפריך והא רבא וכו' והול"ל שלוה לסעודת מצוה בריבית א"ו דאסור]:

ו

במג"א סי' רס"ד סק"א דבפתילות האסורים דאסור להשתמש אפי' תשמיש שאין צריך עיון וכו' ובנת"ח תמה מהא דשבת כ"א דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בשבת מדליקין בחנוכה דאסור להשתמש לאורה וברא"ש שם מבואר דתשמיש עראי שרי להשתמש בנ"ח ואם גם בזה שייך חשש דהטייה א"כ יאסר בנ"ח דשמא יטה בתשמיש עראי ולכאורה הי' נראה דכונת מג"א דכיון דאסור להדליקן ועבר על גזירת חז"ל לכן גם תשמיש עראי אסור וכדין מבשל בשבת וכדומה אבל בתשו' רשב"א שממנו מקור הדין מוכח דאינו מטעם קנס ולכן נ"ל פשוט דכונת מג"א דיש בזה ג' חילוקים דתשמיש הצ"ע וכהא דקורין ופולין זהו אסור גם בנר כשר ותשמיש קל שאינו צ"ע מותר בנר כשר אבל בנר פסול אסור דשמא יטה אבל דוקא דרך קבע אבל דרך עראי בתשמיש שאינו צ"ע ואינו קובע להשתמש בזה בקביעות רק דרך עראי בעלמא לכ"ע שרי ובכה"ג מיירי הרא"ש:

ז

א"ח סי' ש"ט בט"ז סק"א במ"ש תימא על מנהגינו שמעמידים המנורה וכו' ואחר הקידוש מסלקים המפה וכו' ובנת"ח תמה עליו מסי' רע"ט ס"ז בהג"ה. ולק"מ דהתם מהני התנאי לאחר שיכבו הנרות אבל לא בעודן דולקות וגם הרי מבואר בסי' רס"ג סעי' יו"ד בהג"ה דצריך להניח הנרות במקום שמדליקין ולא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר וע"ש סי"ד בסופו די"א דאסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ובמג"א שם סקכ"ז:

ח

במג"א סי' רי"ט סק"ב כתב בשם רמב"ם דטוב לברך ברכת הודאה מעומד ובמחה"ש ביאר דרמב"ם כ"כ מדינא אלא דהכ"מ הניחו בצ"ע ותמהני שהרי בב"י סי' ח' הביא מירושלמי וא"ח דכל הברכות מעומד אלא שכתב דדוקא בברכת המצות ומצאתי בס' מצת שימורים בשם עדי זהב שתמה על הא"ח וב"י שלא נמצא ד"ז בירושלמי ע"ש וגם קשה לי מסנהדרין מ"ב אמר אביי הלכך צריך למימרא מעומד מוכח דדוקא משום דהוי כמקבל פני שכינה וכ"מ ברמב"ם פ"י מברכות הי"ז ומצאתי בברכ"י א"ח סי' ח' שהעיר מש"ס הנ"ל והביא מכמה מקומות בזה ובפ"י מגלה כ"א השיג על המג"א סי' ח' וע"ש מירושלמי דאפשר הא דצריך לקרות בתורה מעומד משום כבוד הרבים ולפמ"ש הפ"מ בביאור הירושלמי שם מסיק כן להלכה א"כ ה"נ ברכת הודאה דבפני עשרה לכ"ע צריך מעומד וע' בב"י יו"ד סי' רס"ה בשם עיטור [א"ה יעוין באשכול הל' ברכת הודאה סי' כ"ג בשם תשו' הגאונים כמה דיעות בענין זה]:

ט

ביו"ד סי' רמ"ו בש"ך סק"א בדין אם יוצא בק"ש שחרית וערבית מצות ת"ת יש לתמוה שלא הביא דברי הר"ן נדרים ח' ע"א ד"ה הא קמ"ל וכו' דלא מיפטר בכך ממצות והגית בה וכו' ואח"ז מצאתי בברכ"י שהאריך בזה והוכיח דר"ש בן יוחאי לא ס"ל כן והעיקר כגי' הש"ך דר"ש בן יהוצדק אמר ד"ז ואני מצאתי בתיקונים תיקון כ"ח וז"ל מצוה לאתעסקא באורייתא יומם ולילה הה"ד והגית וכו' וכי יכיל ב"נ וכו' בכל יומי ולילי כל יומוי והא קב"ה לא אתי בטרוניא וכו' אלא כל מאן דקרי ק"ש ערב ובקר כאלו מקיים בו והגית וכו' עכ"ל:

י

ביו"ד סי' ר"מ סכ"ב. חייב אדם בכבוד אחיו הגדול יש לחקור אם דוקא כשהוא בכור או בגדול ממנו בשנים אף שאינו הראשון ולפמ"ש המקובלים דטעמא לפי שנוטל כח הראשון מאביו נראה דדוקא בכור וכן ראיתי בשם ס' הלק"ט ונראה ראי' להיפוך מדברי אדר"נ פל"ז וז"ל חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו וכו' זה משה שנא' וידבר אהרן כו' כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני וכו' ע"ש וע"ש עוד סופכ"ז ורע"ב ותוי"ט פ"ד דאבות מי"ב והרי מרים היתה גדולה מאהרן כמ"ש רש"י שבת (פ"ח ע"א) בד"ה ע"י תליתאה [אה"צ ע"ע בתוס' בכורות דף ד' ע"א ד"ה ואהרן מפורש ג"כ דאהרן לא הי' בכור דמרים גדולה ממנו בג' שנים כמו שאהרן גדול ממשה בג' שנים והביאו זאת בשם המדרש ע"ש] ואפשר דהתם חשיב לה מדת חסידות ולא מדינא וגם מתשו' הרא"ש וטוש"ע דגם באחיו מאמו שייך מצות כיבוד מוכח דלא קיי"ל כטעם המקובלים וע' בס' תפארת יונתן פ' ויגש ויש להסתפק בשני אחים תאומים מי הוא הבכור [א"ה. יעוין בב"ר ורש"י ר"פ תולדות במשל דשפופרת ובזוה"ק סו"פ מצורע איתא להיפוך]:

יא

בש"ך יו"ד סי' רס"ה סקכ"ד שלא לחלוץ התפלין עד אחר המילה וכ"ה במג"א סי' כ"ה סקכ"ק ורבים תמהו דכיון שהתפלין הם ג"כ אות מהראוי לחלצם בשעת מילה וכדקיי"ל בשויו"ט דפטור מתפלין משום שא"צ אות ולכן העלה בס' עטרת צבי פ' תזריע שצריך לחלוץ התפלין קודם מילה ושכן נהג הגאון הקדוש מו"ה שמעלקא זצ"ל והרה"ק מלובלין זצ"ל ומצאתי במש"ז סי' ל"א שחי' קושי' הנ"ל דבעינן ב' אותות בחול יש תפלין ומילה ובשבת אות שבת ומילה וא"צ תפלין ורוח אלקים דבר בו שמצאתי מפורש כן בתיקוני זהר בהקדמה דף ב' סוע"ב ומצאתי ברוקח סי' ל' שהקשה דכמו דבשויו"ט אינו חייב לישא תפלין שהם עצמו אות מה"ט לא יהא נמי חיוב בחול בתפלין שהרי יש אות מילה דכתיב והיה לאות ברית וי"ל דאות מילה לא קרי אות דבעינן אות מיצי"מ ושבת ותפלין הם אות מיצי"מ ולא עבדי' אות על אות וכו' עכ"ד והוא נגד דברי תיקונים הנ"ל:

יב

בתומים סי' י"ז סק"ג כתב דבינאי שהי' רשע ל"ש כבוד מלך דבעינן עושה מעשה עמך ושמעתי לתמוה מש"ס דזבחים ק"ב ע"א לעולם תהא אימת מלך עליך ויליף ממשה לפרעה ואליהו לאחאב ומוכח דגם באין עושה מעשה עמך שייך כבוד מלך ואני מצאתי ברש"י סנהדרין מ"ז ע"ב בד"ה על מטה של חבלים וכו' ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש דנשיא בעמך כתי' בעושה מעשה עמך וכו' והרי אביו הי' מנך ומוכח כהתומים ובעכצ"ל דהא דזבחים משנת חסידים שנו כאן ולא מדינא ואפשר דמה"ט כתב רש"י שם שביזהו לעין כל כדי שיתייסרו האחרים וע' מהרש"א בח"א למכות כ"ד [א"ה ש"ס ערוך הוא בב"ב דף ד' ע"א גבי הורדס דבאינו עושה מעשה עמך ליכא איסורא דנשיא בעמך לא תאור]:

יג

בתו"ח חולין ק"כ חידש דבבליעה הוי שלכד"א וע' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ל"ה מ"ש מהא דחולין ק"ג ע"ב ונדחק דחתיכה קטנה דרכה לבלוע וע' בב"ט שער הכולל דין א' מ"ש בזה וקשה לי מש"ס דכתובות ל' ע"ב דמוקי להא דזר שאכל תרומה בתחב לו חבירו בבית הבליעה ולא לעסה כלל ומתחייב בנפשו במיתה והא גם בתרומה פטור בשלכד"א כמ"ש התוס' שם כ"ו ע"א ד"ה שאני וכו' וליכא חיוב מיתה ומשא"כ תשלומין איכא גם בשלכד"א כמ"ש בצל"ח ברכות ל"ח ונו"ב מ"ת חא"ח סי' קט"ו וצ"ע:

יד

בט"ז או"ח סי' שי"ז סק"ב הביא בשם סה"ת בשם ר"י בהא דסנדלים של רבנן דהיינו משעה שקושרים אותו ברגלם בשבת שחרית אינם חולצים מנעליהם אף בלילות עד ליל שבת לפי שלומדים בכל הלילות של חול במלבושיהם ושוכבים מעט וכו'. יש לתמוה מהא דיומא ע"ח ע"ב בהא דתינוקת מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל מ"ש נעה"ס דאמרי אינשי עבדי לי' הנך נמי וכו' סנדל נמי אימר מאתמול עבדו לי' סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי לי' דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני וליגני וכו' ע"ש והא א"א לג"י בלא שינה ואולי כיון ששכבו רק מעט בשינת עראי ליכא סכנתא וגבי תינוקת שדרכן לישן כל הלילה לכן לא אפשר ומוכח מזה דבשכיבה ושינת עראי מותר לישן עם המנעלים וליכא סכנתא כלל ואל תירא עבדי יעקב:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה