דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
חידושים מאבי המחבר · ד
ברמב"ם (פי"ב מפהמ"ק ה"ח) פסק דתמורת תודת נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונין לחם ובספר מ"י תמה מהא דמנחות פ' ע"ב תני ר"ח תודה שנתערבה בתמורתה ומתה א' מהן חבירתה אין לה תקנה היכי ניעבד ניקרב לחם בהדה דלמא תמורה היא וכו' לא צריכא דאמר הרי זו וכו' ומבואר דבנדבה אין התמורה טעונה לחם והרמב"ם בעצמו שם הי"ג הביא ד"ז וגם במגלת ספר לרמ"ק הספרדי האריך בזה ונ"ל דהנה גוף דינו של רמב"ם נראה כן מהש"ס שם (פ' ע"א) גבי חלופי תודה דמחלק רק בין חילוף למותר תודה ולא נזכר שום חילוק בין חילוף לתמורה וברש"י ד"ה אלא אוולד וכו' דכל דבר הבא מאליו כגון ולד חשיב מותר ומוכח דתמורה שאינו בא מאליו דינו כחילוף אבל הרי כל הטעם דחילופי נדבה טעונה לחם מבואר ברש"י ד"ה בין לפני כפרה וכו' דמרבה בתודה הוא דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת והפרישה גלי אדעתי' שדעתו הי' להרבות בתודות של נדבות והלכך מביא בלחמיהן ואפי' בתודת חובה אם הפריש שלישית לדידן דקיי"ל כרבא אין דין השלישות כחילופי התודה וה"נ בנדבה אפילו בחילוף ראשון וס"ל לרמב"ם דגם בחמורה כיון דהוא ותמורתו קודש מתכוין בתמורתו כדי שאם יאבד או ימות הזבח ישאר השני והתינח בתודת חובה אבל בנדבה שאינו חייב באחריות א"כ להרבות בתודות מתכוין ולכן טעון לחם ואין דינו כתמורה והנה בכל קרבן כל שלא בא ליד גזבר מהני שאלה וגם בתמורה דאין נשאלין עלי' מ"מ אי מתעקר ההקדש גם התמורה מתעקר כדאיתא בתמורה ל"ב ותוס' שם ל"ג ובמל"מ סופ"ו מערכין וא"כ אימתי נגמר התמורה כשמביאה ליד גזבר להקרבה וסברא כזו כתב מהרש"א בב"ק קי"א ע"א בתוס' ד"ה אמר רבא וכו' דכיון דיכול להחזיר עוד הכסף לא מיקרי פסול דקודם שחיטה וע' בפ"י שם וא"כ היכי דנתערבה תודה בתמורתה ואינו יודע איזהו אם הי' שתיהן לפנינו גם אם לא הי' ממיר השני' הי' מחויב להקריב שתיהן מספק בלחם אחד (וע' ברש"י בר"ה ה') וא"כ כשמקיים התמורה ומביאה ליד גזבר ואינו מתחרט לישאל על הקדשו ליכא סברא דרוצה להרבות בתודות כיון דגם בלא"ה מחויב להקריבו מספק וא"כ גם בתמורת נדבה דינה כתמורת חובה ולכן כשמתה אחת מהן חבירתה אין לה תקנה דדינה כתמורת תודת חובה לאחר כפרה דהא מבואר שם (דף פ' סוע"א) אר"א זו תודה וזו לחמה אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת וכיון שא"צ להביא אחרת הוי כלאחר כפרה ובתמורת תודת חובה לאחר כפרה א"צ לחם וה"נ בתמורת נדבה דהכא דדינה כחובה אבל יש להקשות ע"ד רמב"ם שפסק דבתמורת תודת חובה קודם כפרה שניהן צריכים לחם והרי לפי הס"ד דהש"ס פריך היכי דמי אי דאמר עלי לא סגיא דלא מייתי בהמה אחרינא ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה ולחמה וכו' והא התם קודם כפרה וגם התמורה טעונה לחם ואפשר לומר דאם לא הי' לו תקנה להביא אחרת ואין עליו חיוב יותר א"כ הוי כלאחר כפרה וא"צ לחם וא"כ במסופק אם זהו התודה או תמורתה א"י להקריבה אבל אם אפשר לעשות תקנה ויחויב בזה הוי כקודם כפרה וטעון לחם וא"כ זהו כונת הש"ס אי דאמר עלי לא סגי דלא מייתי וכו' וא"כ שוב הוי קודם כפרה וגם התמורה עצמה טעונה לחם ומצי מייתי זו שנשארה לבדה עם הלחם [א"ה הסברא שחידש אאמ"ו ז"ל דבנתערבה התודה בתמורתה לא אמרי' דמרבה בתודות הוא מצאתי כעין זה בתשו' ח"צ סוסי' כ"ד בישוב ד' הראב"ד וז"ל דס"ל להראב"ד דעד כאן לא אמרי' מרבה בתודות הוא אלא בא"צ כלל להביא חליפתה הזאת אבל כשרוצה לתקן דמי בע"מ הללו שאין להן תקנה אלא בהבאת בהמה אחרת אף אני קורא אותה חלופין ממש וכו' עכ"ל]: