אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

הקדמה · ז

ו

אולם הפילוסיפים המה ראו כן תמהו איך יקנה האדם נצחיות הנפש ודביקותה בשכל העליון האלקי בעבור מעשי המצות שהם מעשים גשמיים וחומרים כמו מעשה תפלין וציצית וסוכה ולולב וכדומה וכבר הכה על קדקדם מהר"ל מפראג בספרו תפ"י פ"ט ופ"י ע"ש באורך ובכוזרי מ"ב סי' כ"ו השיב החבר למלך הכוזר וא"ל שכבר ימצא דבוק השכינה עם האומה הישראל באמצעות קרבנות הנקרבים בבית מקדשו שהם מעשים חומריים כענין שתמצא הנפש השכלית שהוא חלק אלוקי ממעל עם החומר ע"י המזונות שניזון בו וכמו שלא נודע מהות הזנת הנפש באלו המזונות הגשמיים שאינם מטבעה אבל מצינו ראינו בחוש תועלתם ככה לא נדע צורך השכינה אל אלו הקרבנות אבל נמצא בחוש דבקות השכינה עמנו באמצעותם ע"ש. ועיין בעקדה שער נ"ז מ"ש בזה. וכן הדבר בכל המצות מעשיות ואני מוסיף בהקדם מה שביארתי מ"ש (בקהלת ב') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. עפמ"ש במו"נ (ח"ב פ"ל) כי האש היסודי הוא חשך כי אלו היה מאיר הי' נראה בלילה וע' רמב"ן פרשה בראשית והרי"א השיג ע"ז כי איננו חשוך וגם איננו מאיר אבל הוא ספיריי ולא יתחייב מהיותו בלתי מאיר שיהי' חשוך כי האויר איננו מאיר ולא יאמר שהוא חשך דא"כ הי' מחשיך היום. ובאפ"י (דרוש א') ביאר שגם דעת הר"מ הוא כן וקרא לו חשך לפי שאיננו מאיר ומניעת האור נקרא חשך. ולפ"ד הר"מ ורמב"ן יסוד האש חשך שמו לפי שבמקומו המיוחד לו הוא חשוך מנוע הראות. רק בהתלות אותו באיזה דבר גושיי שרפיי כשמן ודומה לו נעשה צח ואדום ומאיר לארץ ולדרים ע"ש. הרי כי התגלות האור לא יתהוה כ"א בהדבק יסוד האש בדבר גושיי וכן החכמה אם ישכיל בה האדם מבלעדי מעשה המצות החומריים לא תאיר מאומה ויתהלך חשכים ואין נוגה לו זולת אם יבחר במעשה הטוב בחכמתו כי אז יהל נרו על ראשו וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור וכו'. וז"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך שהוא רק בהדבקו בדברים גושיים הרי לנו מופת ממציאת הנר כי יתחבר יסוד האש הרוחני עם הגשמיי וכן הוא בכל מעשי המצות. ועוד הנר מוסיף על מה שהפליאו איך יתחבר הרוחני עם הגשמי שהם ב' הפכים בנושא א' כי הלא נודע שבכל דבר יש בו יסוד האש ויסוד המים ואפי' במים עצמן יש בתוכן יסוד האש כנודע והם ב' הפכים בנושא אחד וכמ"ש עושה שלום במרומיו (ובענין זה הראני כבוד אבי הרב המופלג מוה' משה ז"ל בתרגום איוב כ"ו שכתב דמיכאל שר של אש וגבריאל שר של מים והוא היפוך ש"ס דפסחים קי"ח ומדרשים בכמ"ק וע' בפי' ז"א על מד"ר איכה בפסוק חלל ממלכה ושריה) כי המלאכים המה יסודות האש והמים ומתחברים יחד ואין המים מכבין את האש וכן יתכן חיבור הרוחני עם מעשה מצוה הגשמיית. ובזה ביארתו מ"ש במד"ר (פ' תולדות) ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידי' וניחוך עליו ורוה"ק אומרת ערוך השלחן צפה הצפית סדר מנרתא קומו השרים אלו מיכאל וגבריאל משחו מגן וכתבו הבכורה ליעקב. וכל המאמר אומר דרשוני. ונראה דהנה כל ענין הבכורה הי' להקריב קרבנות ועשיו לא האמין בעבודה ולכן שאל כיצד מעשרין את התבן ואת המלח והוא עפמ"ש בעקדה (קהלת ז') לפרש מ"ש החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וכו'. כי הגוף יש לו ה' חושים חיצונים. הראות:

והשמע:

והריח והטעם:

והמישוש:

וגם ה' חלקי כחות הנפש בפנימיותו. והם. הזן:

והמרגיש:

והמדמה:

והמעורר:

והשכל:

וכולם לא יועילו לאדם מבלעדי החכמה ע"ש. וכבר כתב בהקדמת הנו"ב מ"ח לפרש מ"ש (בקידושין כ"ט) אם הי' בנו ממולח בנו קודם. דכל אדם מורכב ממים. ושמן. וסיד. ומלח. ומצאו חכמי הטבע במופת כי מי שיש בו יותר מחלקי המלח הוא חכם וחריף יותר ע"ש. ולכן יתכן לכנות את חלק השכלי בשם מלח. ובזה מובן מ"ש רש"י בנדה (ל"א ע"א) ד"ה פוץ מלחא דהנשמה הוא מלח לגוף לקיימו וכיון שהלכה הנשמה ממנו הגוף מסריח ע"ש וז"ש. היאך מעשרין (ר"ל איך מהפכין הגשמי לרוחני לדבק הנפש בשכל האלקי שהוא חוש העשירי) את התבן (שהוא מאכל בהמה) ואת המלח (הרומז לשכלי) ולכן הכניס כת של פריצים ואמר ניכול דידי' וניחוך עלי'. כי הבכורה שהוא מעשה הקרבנות אינה שוה כלום לפי דעתו המשובשת. ורוה"ק אומרת ערוך השלחן שיש הוכחה לחיבור השכינה עמנו ע"י מעשה הקרבנות מן האכילה שגם הנשמה ניזונית עם הגוף ע"י מזון הגשמי צפה הצפית סדר מנרתא. בא לרמז על מופת התחברות יסוד האש עם הגושיים. וכן הוא בנר מצוה וכמש"ל. קומו השרים מיכאל וגבריאל. הרומז ליסוד האש והמים המתחברים גם יחד אם כי הם ב' הפכיים. וכתבו הבכורה ליעקב. כי מזה יש הוכחה שע"י מעשה הגשמיי יש תועלת לנפש:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה