אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

הקדמה · א

הקדמה

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' (פ"א דאבות) ובש"ס דמגלה י"ט ארחב"א אר"י מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים מלמד שהראהו הקב"ה למשה כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידים לחדש וכו' ע"ש. והר"ן (דרוש ג') ביאר כי דקדוקי סופרים הם המחלוקת וחלוקי סברות שבין חכמי ישראל וכולן למד משה מפי הגבורה ושתהי' ההכרעה כפי הסכמת חכמי הדור וזהו ענין ר"א ומחלקותו (בב"מ נ"ט) שעמד ר"י על רגליו ואמר אין משגיחין בבת קול ולא בשמים הוא כבר נתנה תורה למשה בסיני וכתוב בה אחרי רבים להטות הנה ראו כולם כי אותותיו של ר"א צודקים והכריעו מן השמים כדבריו ואעפ"כ עשו מעשה כהסכמתם אחרי ששכלם הי' נוטה לטמא אע"פ שהסכימו הפך האמת לא רצו לטהר שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות וז"ש (חגיגה ג') בעלי אסופות אלו ת"ח וכו' הללו מטמאין והללו מטהרין וכו' ת"ל כלם נתנו מרועה א' כלן פרנס אחד אמרן מפי הגבורה ב"ה שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה וכו' ובמהרש"א ח"א שם ביאר דמה"ט נאמרו ע' פנים לתורה וכפי דעת חכמי הדור כן יקום וכל צד בין לטמא ובין לטהר יצאו מאתו ית"ש וז"ש אלו ואלו דא"ח ע"ש ובזה י"ל כונת המדרש (ש"ר פל"ג) ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וכו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו (בתמי') אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה וכו' ור"ל אחרי כי התורה נמסרה שתהי' ההכרעה ע"פ שכל אנושי וגם אם הוא הפך האמת מסכים הש"י עמהם כמ"ש חז"ל בב"מ שם אשכחי' ר"נ לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההוא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני וכו' ע"ש הרי זה בא ללמד כי כביכול נמכר הש"י עם התורה לבטל דעת האמת נגד דעת לומדי התורה ולבל יעלה בלב אנוש כי אחרי שהתורה נמסרה לפי הכרעת חכמי הדור נתונה היא לכם לשנותה ולהפר חוק כפי רצונם. כאשר קול כחולה שמענו צרה כמבכירה קול תורת ד' תתיפח ודמעתה על לחיה כי בגדו בה ריעיה כי נבערו קצת רועיה. ואת השם נאצו ויתאספו בשנת תר"ד אל עיר בראנשווייג ויתלקטו שועלים מחבלים כרמים ויאמרו להשחית חיל וחומת תוה"ק לזה אמר המד"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו רצונו בזה כי לא נמכר הש"י עם תורתו זולת לשומרי התורה בכל פרטיה ודקדוקי' וישקדו על דלתותי' להשיג רצונו ית"ש באמת אפס מצד כי ילאה שכלו מלהבין דעת קדוש ישראל ומושיעו כי אז יסכים גם הוא ית"ש לדעתם ואולם לעוזבי תורה ידו אל תהי עמהם הס כי לא להזכיר וז"ש תורתי אל תעזובו. ובזה יש להבין מחז"ל (סנהדרין ו') שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה ת"ל ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כ"א הת"ח מייגע א"ע להשיג האמת גם אם ח"ו טועה בשכלו הש"י מסכים לדעת הת"ח והוא האמת (וע' בדברי הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סי' שליו בזה) ונ"ל כי מראשית כזאת הודיע בזמן נתינת התורה שהוסיף מרע"ה יום א' מדעתו והסכים אליו הקב"ה להורות כי באופן זה יקבל התורה שתהי' תמיד הסכמתו ית"ש לפי דעת שכל האנושי. ובזה יש לבאר מ"ש (פסחים ס"ח ב') ר"י ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ויל"ד על אומרו אי לא האי יומא דקא גרים מדוע תלוי בהיום והול"ל אי לא תורה שנתנה היום. ולמ"ש י"ל דהנה מצד קבלת התורה עצמה לא נודע שלימות לומדיה כי מי יודע אם זכה לכוין לאמתתה של תורה ע"פ דעת עליון. ואולם ממה שהוסיף משה יום א' מדעתו והסכים אליו הש"י זהו לאות כי הש"י מסכים לדעת הת"ח ואין לו אלא מה שעיניו רואות. וז"ש אי לא האי יומא דקא גרים וכו' כי רק מצד היום הנוסף ישמח לבו:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה