אור ברסלב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן ע

סימן סט

נכרי שמכר פרה מבכרת לישראל והתנה אעמו שחעור של הבהמה או של הולד יחזיר לו שזה אינו מוכרו אי שיור עור מקרי שותפות עכו"ם שפוטר או לא.

הנה בבכורות (דף ג' ע"ב) מסקינן כר"ה ור"י דאפי' לא הוי שותף אלא באזנו בדבר שעושה מום קל נמי פטור מבכורה ומכ"ש בדבר שעושה טרפה או נבלה וא"כ כיון דפסקינן (בחולין נ"ט) דגלודה הוי טרפה א"כ אי הנכרי הוי שותף בעור ראוי לפטור מן הבכורה ואין להביא ראיה לזה מגנב שמכר ושייר העור לנפשו אינו חייב דו"ה דהר"מ (פ"ב דגניבה הי"א) פסק כרב (ב"ק ע"ח ע"ב) שא"ה משום דאתקש מכירה לטביחה ובעינן דוקא דבר הניתר בטביחה, משא"כ הכא דשותפות עכו"ם פוטר בדבר שעושה מום א"כ ראוי לומר דשותף בעור נמי פוטר מבכורה, כיון דאם נעל עורו גם טרפה הוי, ואין לומר אע"פ דהוי טרפה מ"מ בע"מ לא הוי ע"י נטילת עור, ז"א דבדבר שהוי טרפה אף אם לא הוי בע"מ עי"ז מ"מ שותפות עכו"ם בזה פוטר מן הבכורה כמו לב וכבד כדכתב רש"י (ג' ע"א) ושט וגרגרת כיון דהוי טרפה א"כ נמי פוער, אך שם גם מום הוי כדפסקינן (לקמן ל"ט) דחסרון מבפנים שמיה חסרון להקרבה אבל לא לשחטו במדינה.

אכן מה שיש להסתפק בזה דאולי אין שותפות עכו"ם פוטר אלא בדבר שקדש בבכורה ובאזנו דהוי שיור היינו כל האוזן עם הסחותים שהוא דבר הראוי לאכילה כמפורש בפסחים (פ"ד ע"א) ראשי כנפים והסחותים וגידין הרכין נדונין כבשר, אבל העור אין בו שום (קדושה אף דאסור בגיזה, ז"א משום העור רק משום קדושת גוף הבהמה, אבל בעור באמת אין שום קדושה, וכן משמע מלשון רש"י (חולין קט"ז ע"ב סוף המשנה) דמביא ראיה דאין קדושה חלה אלא הראוי ממנה למזבח מעור דעולה דמתחלק לכהנים ע"ש והרי"א ז"ל מסלאנים בספרו אבי הנחל העיר ע"ז מזבחים (מ"ג) דאמרינן נזרק הדם מתיר הבשר לגבוה והעור לכהנים וכבר פלפל בזה בים התלמוד (ב"ק ט"ו) ואינו תח"י לעיין ועין בס' כובע ישועה על (ב"ק ע"ו) שהעיר מר"ה (כ"ח) דלא יתקע בקרן של שלמים ואם תקע לא יצא דאין מעילה בשלמים ואיסורא דרכיב בהו ע"ש. ומדנתפסה קדושה בקרן ה"ה דנתפסה נמי בעור, דקרן ועור חד הוא, ולכאורה נראה הא דמצינו בעדיות (פ"ב מ"ב) בבכור שנמצא טרפה לאחר הפשט אי שורפין את העור או אין שורפין, דמחולקין בזה ר"ע וחכמים, דלר"ע נ"מ אי נמצא טרפה קודם הפשט אז שורפין אותו בעורו ואי נמצא טרפה לאחר הפשט אין שורפין את העור, נראה דס"ל דעור אין בו קדושה רק משום טפל לבשרו, אבל לחכמים דסוברין דלעולם שורפין את העור ס"ל דגם העור נתפס בקדושה וגם על העור נתפס שם פסוה"מ וע"ש בפה"מ להר"מ וברע"ב.

ולכאורה נראה עוד להביא ראיה בעור יש בו קדושה מהא דבכורות (ג' סע"א) ר"א לא על בי מדרשא אשכחיה לר' אסי, א"ל מה אמור רבנן בי מדרשא, א"ל הכי אמר ר"י אפי' מום קל והא דתנן רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב, מום קבוע הוי לשחוט עליו, ופריך בשלמא מום קל קמ"ל כדר"ה אנא מום קבוע מאי קמ"ל דכיון דאישתני הוי ליה מומא, תנינא ופיו. דומה לשל חזיר הרי זה מום, וכי תימא התם נשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה, הכא נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה, הא נמי תנינא עינו אחת גדולה ואחת קטנה כשל אוז ומדחיק בזה, וקשה דהכי הו"ל למימר דאי מפיו דומה לשל חזיר השנוי הוי בדבר שנתפסה בו קדושת בכור התם הוא דהוי מומא, דאילו הקנה פיו לעכו"ם בודאי היה נפטר מבכורה, אבל הכא דהשנוי אינו אלא בעור וכמו שפירש"י בד"ה לא משום דהוי שרוע, דהשנוי אינו אלא בצמרו ואילו הקנה כל עורו לעכו"ם נמי אינו פוטרו א"כ לא הוי מומא קמ"ל אפי' שגוי בעור הוי מומא וע"ז לא מצי פריך מהא דעינו אחת גדולה דגם עינו נתפסה בקדושת בכור וע"כ דגם העור נתפס בקדושת בכור ושותפות עכו"ם נמי פוטר בה, וגם מסגנון צרוף שני המימרות יחד אר"י אפי' מום קל והתנן רחל שילדה מין עז נראה דגם במום הנאמר שם שהוא מום בעור ששותפות העכו"ם פוטר בה. אכן לפ"ז יהא מוכח מהכא דאפי' אינו אלא שותף בגיזה נמי שותפות העכו"ם פוטר בה.

ואמרתי להביא עוד ראיה לזה מהא דאיתא בתמורה (י"א סע"ב) בעי מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה, ופשיט מהא דתניא לא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים, ודחי שא"ה לא נחתא ליה קדושה כלל הכא נחתא ליה קדושה, ופירש"י אפילו לחלקו של ישראל דשותפות עכו"ם פוטרה מן הבכורה, הכא נחתא קדושה להך אבר, וקשה אם נימא דשותפות עכו"ם בעור אינה פוטרה מן הבכורה אכתי קאי הפשיטות דאימא קרא דלא תגוז דממעטינן בשלך ושל אחרים היינו בכה"ג היכי דשייר העור וגיזותיה לנכרי דבכה"ג מותר לגוז כיון דהעור והגיזות של נכרי הם אף דגוף הבהמה קדוש בבכורה אע"כ דבכה"ג נמי שותפות העכו"ם פוטרה, ואין לומר דכיון דשייר העור אף לגיזות א"כ שייר נמי בגוף הבהמה, דאל"ה הא ינקי מהקדש וכדאיתא (ר"פ רה"ג) וא"כ הדר הו"ל שיור בגוף הבהמה, ז"א דהא מסיק אח"כ דכחשא אינו אלא מדרבנן והכא אקרא קאי, אלא שיש לדחות דאפי' בכה"ג אם כל העור לעכו"ם שוב ליכא ראיה לענין הקדיש אבר אחד דרוצה לומר דאבר אחד אסור בגיזה והשאר מותר זולת דנימא דאם שיור עור פוטר גם חצי עור נמי פוטר אז ראיתנו נכונה.

אכן אכתי יש להביא ראיה מסוגיא דבכורות (ט' ע"ב) דקאמר שם אלא דכו"ע שורך למעוטי בכור אדם, כי פליגי בצאנך דרבי יהודה לטעמיה דאמר שותפות עכו"ם חייבת בבכורה וכי איצטרך קרא למישרי בגיזה ועבודה ור"ש סבר שותפות עכו"ם פטורה מן הבכורה ולענין גיזה ועבודה לא איצטריך כי איצטריך קרא לפטר חמור וקשה אם נימא בשיור עור אינו פוטר מבכורה א"כ גם לר"ש איצטריך קרא למישרי גיזה דלא נימא כיון דגוף הבהמה קדוש בבכורה והגיזה ינקי מגוף הבהמה אסור לגוז קמ"ל קרא דמותר לגוז אע"כ דשיור עור פוטר מן בכורה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה