אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן סט › ענף ד

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן סט · ענף ד

ענף ג

והנה ע"ד הקנין בעובדא דידן, כי אחרי לדידן הוי ספיקא דדינא בעכו"ם וישראל מעכו"ם אי כסף קונה או משיכה קונה ומלוה אינו קונה א"כ אין כאן אלא קנין משיכה והוי ספיקא דדינא אי שייך לישראל או לא, וא"כ הוי ס"ס ספק אחד דלמא כסף דוקא קונה ואין כאן קנין כלל דמלוה אינו קונה וברשותו של עכו"ם נולד, ספק ב' דלמא אינו בכור כלל דהנקבה נולדה קודם, אך חזרתי תומ"י דכאן עדר קנין כסף אינו מגרע, כיון דעכ"פ אינו מגיע לעכו"ם כסף דבשביל חובו הוגבה הרחל וא"כ לא גרע ממתנה, דבמתנה דליכא כסף לכו"ע משיכה קונה כמבואר בתוספות (ט"ז ע"א) ע"ש ומצאתי בע"ה בקצה"ח (סי' ר"ד סק"ד) שכן כתב בנדון זה ממש והחליט לדבר פשוט וכ"כ המק"ח להלכות פסח (סי' תמ"ח אות ה') ד"ה ובעיקר קושית וכו' ע"ש.

ומענין לענן באותו ענין אמרתי לצרף כאן מה שאמרתי בימי חרפי בסוגיא דבכורות (י"ג ע"א) ישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו קנה וחייבת בבכורה. וכתבו התוס' אע"ג דאשמועינן קנה איצטריך לאשמעינן דחייבת בבכורה, דל"ת קנה מספק או מדרבנן קמ"ל דקנה קנין גמור:

והעירותי האיך שייך לומר דקנה מספק דאם נימא ספיקא דדינא הוא אי ישראל מעכו"ם קונה בכסף או במשיכה, הרי יש להעמיד הפרה בחזקת מ"ק דכלל גדול הוא הממע"ה וכש"כ התוס' (בכורות מ"ה) ד"ה דאמר, דאפילו לסומכוס, לא מסתבר לומר חולקין הכא בספק זה, בזה שחכמים מסופקים בהוראה עכ"ל, ואפי' לשיטת הרבה ראשונים והובאו דבריהם בשמ"ק (כתובות ע"ו) דבעכו"ם ליכא חזקת ממון, אפ"ה נ"ל דוקא חזקת ממון שהוא מצד שהוא תפוס, אבל חזקת מ"ק שהוא מטעם חזקה דמעיקרא ואזלינן בתרה אף באיסורין ולא מטעם מוחזק כמבואר בפנ"י בפ"ק דב"מ וכיו"ב הגרע"א (סי' קל"ו ושעה"מ סי' מ"ו אות י"ד) מסוגיא ערוכה ביבמות (ל"א) ע"ש שהאריכו בפרע זה אף בעכו"ם שייך לומר, וי"ל לפמ"ש הכנה"ג (יו"ד) דבספיקא דדינא ל"ש לומר אוקמא אחזקה דמשום חזקה לא הוכרע הדין וכ"כ המל"מ (פ"ב מהלכות טו"צ) ועי' בהגרע"א (סי' ל"ז) וא"כ דספיקא דדינא הוא אי ישראל מעכו"ם קונה בכסף לא מוקמינן אחזקת מ"ק.

ועפ"ז אמרתי מתישב הא דאמור (ב"ק צ' וב"ב נ') המוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום רבי יוסי אומר שניהם ישנו בדין יום או יומים, זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו, מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי וספק נפשות להקל, והרי כיון דיש ספק אי קנין פירות מבטל קנין הגוף אי לא, הרי נצטרך מצד הספק ללכת בתר חזקת מ"ק לכל דבר גם לענין מכירה או יכול למכר בעל הפירות את פירותיו וכיון דהחזקה מכריע לנו דניזיל בתר חמ"ק א"כ שוב רק הראשין יש לו להיות בדין יום או יומים ולא השני, אבל השתא דאמרינן דחזקת מ"ק לא מקרי חזקת ממון אלא הוי רק כחזקה כדמעיקרא א"כ כיון דהוי ספיקא דדינא, ולא מוקמינן אחזקה, דמשום החזקה לא ישתנה הדין, משא"כ אי חזקת מ"ק מטעם שהוא כמוחזק ובספיקא אין מוציאין ממוחזק פשיטא גם בספיקא דדינא מהני חמ"ק דאין מוציאין מספק ממוחזק. אכן לשיטת הר"ן בקדושין בסוגיא דנתנה היא ואמר הוא וכן להתוס' (ב"ב דף ל"ב ע"ב) ד"ה והלכתא דס"ל אפילו בספיקא דדינא מוקמינן אחזקה הדרי הקושיא לדוכתא איך סד"א דקונה מספק, נוקמא אחזקת מ"ק ויכריע את הספק.

ונראה פשוט דסד"א דס"ל תקפה כהן אין מוציאין מידו אפי' בטענת שמא אע"ג דאית ליה לשכנגדו חמ"ק וכמבואר בחו"מ (סי' רכ"ג סק"א) כשיטת הר"מ ודלא כש"כ התוס' בב"מ (דף ק') דבלוקח בעינן דוקא טענת בריא, ועין ש"ש (שמ"ד) וא"כ קנה מספק לענין תפיסה דאין מוציאין מידו ואפ"ה הו"א דפטורה מן הבכורה מטעם ודאי כיון דיש לעכו"ם יד באמצע לענין תפיסה אפי' שהוא כבר בידו של ישראל, וראיה לזה מהא דפריך בב"מ (ו' ע"ב) וא"א תקפה כהן אין מוציאין מידו א"כ נמצא זה פוער ממונו בממונו של כהן ע"ש, ומה התם דעדין לא תפס מ"מ משום יכולת התפיסה מקרי ממונו בממונו של כהן, כ"ש הכא משום יכולת התפיסה נחזיק זה כיד עכו"ם באמצע ולפוטרה מן הבכורה ושפיר איצטריך למיתני וקנה וחייבת בבכורה דאל"ה הו"א וקונה מספק ומ"מ אינה חייבת בבכורה משום דיד עכו"ם באמצע לענין תפיסה, רק מה דקתני בסיפא ועכו"ם שנתן מעות לישראל בבהמתו קנה ופטור מן הבכורה, דג"כ קשיא למאי איצטריך למיתני תרתי כיון דקנה העכו"ם פשיטא דפטורה מן הבכורה ולא נוכל לתרץ ג"כ דסד"א דקונה מספק היינו לענין תפיסה ונימא דג"כ בעכו"ם מהני תפיסה אבל מ"מ האיך נטעה דתתחייב בבכורה דאפילו לא קנה העכו"ם רק מספק לענין תפיסה מ"מ היא פטורה מן בכורה מטעם ודאי כיון דיש לעכו"ם יד באמצע, אלא נהיה מוכרחין לומר דתני משום דאיידי דקתני ברישא קנה וחייבת בבכורה, קתני נמי סיפא קנה ופטורה מן הבכורה.

ולפ"ז יש להעיר טובא מש"כ הפוסקים (יו"ד סי' ש"כ) להחמיר במכר לעכו"ם בכסף או משיכה לחוד דהוי ספיקא דדינא וחייב בבכורה מספק ולפי האמור יש להקל גם בספק אי נימא כדעת הר"מ דת"כ א"מ וגם נימא בעכו"ם מהני תפיסה א"כ מקרי יד עכו"ם באמצע וליפטר, שוב ראיתי במהריט"א (ריש פ"ב דבכורות) שנסתבך בכ"ז בחדושיו והוא ממאן לומר כתירוצנו דקנה מספק היינו לענין תפיסה, אבל העלים עין דחמ"ק שייך נמי בעכו"ם וע"ש ואכמ"ל,

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה