דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
סימן סה · ענף ב
נדרים (פ"ד מ"ב) המודר הנאה מחברו וכו', ומחזיר לו אבידתו ופי' הר"מ בין שהיו נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה או נכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר לפי שהוא מצוה שהתורה מכריחתו עליה עכ"ל הר"מ בפה"מ וגם הרע"ב כתב כן בקצרה ונראה מדבריו שטעם זה מספיק לשני החלוקות בין בנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה אין זה חשוב מהנהו במה שמחזיר לו אבידתו, כיון שאין המחזיר מתכוין להנות את המודר אלא לקיים מצוה דרמי על נפשיה ואע"פ דממילא מתהני אידך לית לן בה דהוי לא אפשר ולא מתכוין דלכו"ע שרי, ועין (פסחים כ"ו ע"ב) ואע"ג שהתוס' שם ד"ה לא אפשר. כתבו דהיכי דהוי פסיק רישא אסור, ובפסחים מיירי בגווני דלא הוי פסיק רישא, מ"מ הר"ן פגה"נ חולק אדבריהם, וס"ל דדוקא באיסור אכילה שייך פסיק רישיה ולא באה"נ ויוכל היות דה"נ דעת הר"מ והרע"ב כאן.
וכפירושו של הר"מ מוכח בש"ס גבי המודר הנאה מחברו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב דפריך הש"ס שם במאי עסקינן אי בשנכסי מבקר אסורים על חולה אפי' יושב נמי, ופי' הר"ן שם דעומד מאי טעמא שרית ליה משום דמבקר מצוה דנפשיה עביד ונהי דהחולה מתהני ממילא שרי וכיון שכן אפי' יושב נמי ע"ש, אלא שלשיטת הר"מ עדין תקשה מהא דקי"ל לעיל (ע"ו ע"ב) דבאומר הנאת תשמישך עלי אסור שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו דנימא דמותר משום שהתורה מכריחתו עליו ואע"פ שממילא נהנה ג"כ מ"מ לישרי כמו דאמרינן הכא לענין השבת אבידה, ובאמת הקשה כן הר"ן לעיל שם מטעם מצות לאו ליהנות נתנו, ותירץ דהיכי דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה אסור, אבל לשיטת הר"מ כאן דמוכח דפליג ע"ז, דא"כ גם הכא גבי השבת אבידה ליתסר מטעם דהכא נמי איכא הנאת הגוף בהדי מצוה, ואולי נימא לחלק בין היכי דהמודר מתהני והמדיר עביד מצוה כמו הכא גבי אבידה דאין המדיר רשאי להבטל ממצותו בשביל הנאת המודר כיון דהוא אינו מכוין לכך ואע"פ שגם על המדיר איכא איסורא וביותר לשיטת הר"מ דס"ל דהוא לוקה עין בר"ן (ט"ו ע"א) ד"ה הלכה, מ"מ כיון דגוף המדיר אינו נהנה לית לן בה, אכן זה דוחק ויותר ניחא ע"פ שיטת הרשב"א התם דס"ל דמצות עונה לא שייך כאן דמצות עונה הוא השעבוד וכיון דע"י נדרו נפקע השעבוד שוב ליכא מצוה ומשום מצות פו"ר אפשר באחרת.
וכמו כן נמי להיפך בשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר נמי משמע מהר"מ דמותר מהא טעמא ולא שייך הנאה דפרוטה דרב יוסף משום דהמודר מוכרת לעשות כן בשביל מצוה שהכריחתו התורה, ואע"פ דממילא מתהני לית לן בה דהוי לא אפשר ולא מכוין ויהא מוכח דס"ל להר"מ דאפילו היכי דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה נמי שרי וכהרשב"א הנ"ל ולא כמו שחשבנו לפני זה אם לא שנדחוק בפירוש דברי הר"מ דלא קאי טעמו הנ"ל רק בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה ואין זה משמעות דבריו.
אבל תימא דהרי בגמרא מפורש טעם אחר דלהכי מותר בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה משום דמידי דנפשיה קמהדר ליה פירוש וליכא שום הנאה ומה דמונע אחרים מליטלם אין זה אלא בגדר מבריח ארי מנכסי חברו ועין תורע"א (אות ל"ט) שבאר כן להדיא ולמה לו להר"מ לבקש טעמים אחרים, וכן בשנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר הטעם הוא משום פרוטה דר"י לא שכיח ולא מטעמו של הר"מ, אכן באמת גם להיפך איכא להקשות לפ"מ דמוכח מהש"ס דלקמן (ל"ט) גבי בקור חולים כסברת הר"מ וכש"כ לעיל, א"כ למאי צריך הש"ס כאן לומר טעם אחר. אכן באמת הרא"ש שם בפירושו לא כתב כהר"ן רק דזה לא נחשב הנאה כלל דמשמע אבל אי מיתחשיב הנאה אסור אע"ג דמדיר לעשות מצותו מכוין
ופלוגתתם נוכל לומר דתלי בהא שהעירנו לעיל במחלוקת הר"ן והתוס' אי פסיק רישיה במידי דהנאה אי שרי או אסור, אבל לשיטת הר"ן קשה דלדבריו אמאי לא קאמר הש"ס גבי מחזיר אבידה דשרי מטעם דמדיר מצותו קעביד אע"ג דממילא מתהני מודר לית לן בזה וכמו שפירש גבי נכסי מבקר אסורים על חולה ובדוחק נוכל לומר דהש"ס קושטא דמלתא קאמר דבאמת ליכא שם הנאה כלל כיון דמידי דנפשיה קמהדר ליה אבל דעת הר"מ הנ"ל צ"ע.
והנלע"ד בבאור דברי הר"מ דטעמו קאי דוקא אהיכי שנכסי מחזיר אסורים אבעל אבידה וס"ל להר"מ דטעם הש"ס דמידעם דנפשיה קמהדר רק אעצם הדבר דלא מחשיב הנאה כיון דמידי דנפשיה קמהדר ליה, אבל מ"מ החזרה גופא והטרחה דהשבה כיון שראוי לטול שכר עליה שפיר מיחשיב הנאה ואע"פ שאין זה רק מבריח ארי מנכסי חברו, מ"מ גם מבריח ארי היכי דהוי טרחא שראוי לטול עליה שכר אסור ולהכי צריך לטעם דהכא לא שייך כן כיון שהמצוה מכריחתו על ההשבה א"כ אין כאן שום הנאה כלל ולכן מסיים באמת דהיכי דנוטלין עליה שכר שפיר אסור.
ובתורע"א (אות ל"ט) הנ"ל העיר להקשות על הר"ן דכתב דמאי דתנן אבל לא רפואת ממון דהיינו דוקא ביש רופא אחר דאל"כ אין לך משיב אבידה גדול מזה וע"ז הקשה דאינו דומה כלל דבאבידה אינו משביח נכסים אלא מונע אחרים מלטלו והוי כמו מבריח ארי דלא מקרי מהנהו אבל הכא בחלתה הבהמה במה שמרפא אותה הוי משביח י"ל דאסור עכ"ל והמגיה שם הוסיף על דבריו בזה"ל אע"פ שעושה מצוה, וראיה מפרוטה דר"י עכ"ל, וממש"כ לעיל תבין דאין הדבר הכרח ובתפא"י נדחק בזה, ולדעתי נראה פשוט דגם גבי רפואת בהמתו ישנה ג"כ הרבה מיני רפואות שפעולת הרפואה אינה אלא שלא תלך המחלה ותתפשט בכל הגוף כגון ביש לה אבר מדולדל ונרקב שאם לא נחתכנו יעלה הרקבון בכל הגוף או ביש לה איזה מכה שאם לא נפתחנה תתפשט המדוה בכל הגוף א"כ הרפואה אינו אלא בגדר מבריח ארי מנכסי חברו וכנודר שדה חברו בפני זרם מים שלא ישטפנה, ולפ"מ שראיתי בספר רפואה אחד מגדולי הרופאים שכל הסמים הנתנים לרפואת כל המחלות רובם אינו מועיל רק לעצור המחלה שלא תתפשט הלאה, ועצם הרפואה תבוא מצד הטבע בחכמת הבורא ית' א"כ גם בכל המחלות רפואתך בגדר מבריח ארי וניחא שפיר.