אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן סד

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן סד

סימן סג

לידידי הרב הגאון המהולל חו"ב וכו' מוהר"ז ברעוודא נ"י הגאבד"ק שאוולאן.

במש"כ כת"ר להעיר בעת שמנקין את המקוה וקשה מאד לשאב המים עד גמירא. אם יש עצה בשעה שהמים קרובים לשולי המקוה לשפך בתוכה חלב דהרי קי"ל מים שאובין שנשתנו מראיתן ליין או לחלב ונפלו לא פסלוהו, כמבואר (יו"ד סי' ר"א ס"ק כ"ג) והוא משנה (מקואות פ"ז ובמכות ג' סע"ב) ואח"ז כשחוזר למראה מים כשר כמבואר שם (ס"ק כ"ה), אך חזר וסתר דאפשר אימתי אמרינן אם נשתנה המקוה ממראה חלב למראה מים דכשר דוקא בכה"ג דאיירי הרמ"א בס"ק (כ"ע) שהוא מהתוספתא דקודם נפילתן הג' לוגין מ"ש כבר נשתנה מראה המקוה מחמת נפילת היין שנפל שמה ואח"ז נפלו שמה הנ"ל מ"ש, שמעולם לא היה על המקוה שם פסול מצד שאובין אז שפיר אמרינן דחוזרת הכשרה כשתשוב למראה מים, אבל היכי דמקודם נפסלה מטעם נפילת ג"ל מ"ש אינה חוזרת להכשרה אח"ז כשתשוב למראה מים, ועוד כיון דמקואות דידן מעינות נינהו ומעין אינו נפסל משום שנוי מראה, כמבואר (ס"ק כ"ח) וכיון דאינו נפסל איך יוכל להכשיר, ושוב דחה דממ"נ אם נחשב המים הללו לשאובין הרי שפיר מהני התקנה ע"י שנוי מחאה, ואם חשבינן המים הללו למי מעין א"כ אין כאן שאובין כלל ולא פסלוהו, כונתו דהא מעין אינו נפסל ע"י ג"ל מ"ש עכת"ד.

הנה סוף דבריו לא נראה כלל, הרי במקואות דידן אין הספק אם מעין או מקוה הם, ועין במשכנות יעקב בזה בדין מקואות דידן הסמוכות לנהר, רק דחיישינן נמי לשיטת השאלתות המבוארת היטב בתה"ד (סי' רנ"ח) דס"ל דגם במעין צריך מ' סאה לטבילת אדם ורק לטבילת כלום א"ל מ"ס ולכן גלמ"ש פוסלים גם במעין החסר משיעורו, ומ"מ שינוי מראה אינו פוסל במעין, ובכן שפיר יש מקום לומר דשינוי מראה לא יועיל במעין להכשיר כמו שאינו מועיל לפסול אם נימא כהנחתו דתלי זה בזה.

וגם הדין של התוספתא שהביא הרמ"א במקוה שחסרה ממ"ס שיש בה שינוי מראה ע"י נפילת יין לשם ואח"כ נפלו שמה גל"ש דחוזרין ומתכשרין כשחזרו למראה מים לא יתכן במעין דלא נפסל כלל מעיקרא ע"י שינוי מראה ונפסל ע"י נפילת הגל"ש ולא מהני החזרה שחוזרת אח"כ למראה מים לפ"ד דתלי זה בזה ויבואר עוד לקמן עד פרע זה ועיקר הערתו מצאתי בשו"ת עולת יצחק להרב מלוצין (סוף קפ"ג) שהביא כן בשם הספר שם אריה שאינו תח"י לעיין בו

ונלע"ד בזה הנה מה שכתב הרמ"א בשם התוספתא וז"ל מקוה חסר שנפל שם יין ונשתנו מראיה ונפל שם גל"ש אינן פוסלין וכחוזר והשלים המקוה במום כשרים וחזרה למראה מים כשרה ב"י בשם התוספתא בשם הראב"ד עכ"ל וכתב ע"ז הש"ך (ס"ק ס"ח) דהרי הוא כאילו בלו יין ושוב אינו נפסל בגל"ש עכ"ל ובמעיו"ט (ה' נדה סין י"ט אות כ') שהביא הרא"ש שם את התוספתא כתב ע"ז וז"ל כיון שחזר למראה יין הרי הוא כאילו יין ובסיפא תנן ג"ל מ"ש שנפל לתוכן קורטוב יין לא פסלוהו עכ"ל המעיו"ט, ואע"פ ששניהם יחד הש"ך והמעיו"ט העתיקו לשון הראב"ד בהשגותיו (סוף פ"ז מקואות) ולפום רהיטא נראה שתמימי דעים המה, מ"מ בשום לב נראה שרחוקים זה מזה בבאור שיטת הראב"ד ונ"מ רבתי לדינא, וז"ל הראב"ד מצאתי בתוספתא מקוה שאין בה מים מ' סאה ונפל לתוכן יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין, ולא עוד אלא אפילו חזרו מראיו לכמות שהיה כשר פירש כיין שחזר למראה יין הרי הוא כאילו כלו יין ושוב אינו נפסל בג' לוגין מים ונ"מ שאם חזרו למראה מים כשר וכו' עכ"ל, עין מבין ראה בעליל שהש"ך והמעיו"ט העתיקו לשון הראב"ד הנ"ל אך בבאורו נפרדים המה, דמהעתקת הש"ך נראה שמפרש כונת הראב"ד דטעמו קאי על המים שכבר היו במקוה קודם נפילת הגל"ש אשר נשתנה מראיהן ע"י נפילת היין דכיון שמראתם דומה ליין דין יין עליהם ואינם נפסלים ע"י נפילת גל"ש שנפל אח"ז דתקנה דגל"ש לא נאמרה רק כשנפל למים ולא כשנפל ליין.

אך עדיין דבריו צריכין ביאור דהלא כתב הראב"ד בס' בעה"נ דבנפל יין למקוה ונשתנו מראיו אף שלא נעשה כמראה יין נמי פסול, הובא בש"ך (ס"ק ס"ו) ודיוקו הוא מלשון המשנה דמקואות (פ"ז מ"ג) דקתני נפל לתוכו יין או מוהל ושנו את מראיו פסול ולא קתני ושנו מראיו למראה יין וא"כ ה"נ בתוספתא הנ"ל דלא תני רק ונשתנה מראיו ולא קאמר למראה יין ש"מ שבשנוי מראה כל שהוא פסול, וא"כ לכאורה בזה אין שייך כלל טעמו של הראב"ד והש"ך דהוי כאילו כלו יין דהא התוספתא הנ"ל איירי אפיל בלא נשתנו למראה יין רק שנשתנו מראה המים ושנוי מראה אין לו שיעור ודוחק לומר דכיון שנשתנה המראה מחמת יין אף שאין לו מראה יין הוי כאילו כלו יין עד ששוב לא יחול עליו שם פסול שאובין דלא נאמר בנפל ליין, זהו דוחק.

ויותר היה נראה לומר דכיון שכבר נפסל מחמת שנוי המראה שוב אינו חל עליו פסול אחר, כיון ששני הפסולים שווים שפסולים רק מדרבנן וע"ד שמצינו גם במנחות (כ"ד) לענין טומאה דאין טומאה חל על טומאה, זולת בחמור על קל ולא להיפך, ודומה בזה לענין איסור חע"א, ועוד יתרה דהא קי"ל בסדין שהיה עמא טומאת מדרס אין טומאת מגע זב חל עליו ואפילו אם פרחה טומאתו אח"כ כגון שעשה מהסדין ווילון נמי טהור דכיון דלא חל בשעתו אינו חל אח"כ, וה"נ לענין פסול שאובין לגבי שנוי מראה, דאע"פ ששינוי מראה אינו אלא מדרבנן כמבואר בתוי"ט (פ"ז דמקואות) בשם הראב"ד, מ"מ גם פסול שאובין נמי אינו אלא מדרבנן ואע"פ שפסול שינוי מראה חוזר להכשירו, ופסול שאובין אינו חוזר להכשירו וכש"כ הראב"ד בס' בעה"נ מ"מ לא מסתבר לקראתו בשביל זה חמור על קל, כי דבעיקרן שווים ששניהם רק מדרבנן, ובכונה השמיט הש"ך ראשית דברי הראב"ד "כיון שחזר למראה יין" דלאו דוקא הוא דבאמת לא בעינן דוקא שיהיה לו מראה יין רק שינוי מראה ולשנוי מראה אין שיעור וכיון שנפסל מחמת שינוי מראה הוי כאילו כלו יין ואין פסול אחר הדומה לו בחומרו כמו פסול שאובין חל עליו.

אך המעוי"ט נראה שמפרש דברי הראב"ד דקאי על הג' לוגין שאובין שנפלו זה עתה למקוה דכיון דאחר נפילתן למקוה נתהפכו למראה יין שוב אינם פוסלין משום שאובין כמו שמדמהו להא דתנן (פ"ז דמקוואות) דגל"ש שנפל לתוכן קרטוב יין שוב אינם פוסלין משום שאובין אם נפלו למקוה וה"ה הכא נמי, כיון שאחר נפילתן נתהפכו גם המה למראה יין שוב נפקע פסולן משום שאובין, וא"כ לפי דברי המעיו"ט נראה שהעצה במקוה שקשה לנקות עד גמירא לשפוך חלב בשעה שהמים קרובים לשולי המקוה ויפקע פסולן משום שאובין ישרה היא, ואין לומר דשא"ה שלא חל עליהם שם פסול שאובין מעולם שתיכף בנפילתן נתהפכו למראה יין, משא"כ בנ"ד שנפלו ג' לוגין מים ואח"ז נתהפכו למראה חלב, ז"א שבטבע הענין גם שם בדיני דהתוספתא הנפילה קודמת לההתהפכות מראה המים למראה יין וא"כ גם שם נימא דכבר חל עליהו שם פסול שאובין ולא תועיל אח"ז ההתהפכותם למראה יין אע"כ דאפילו בכה"ג מהני.

וממה שכתבנו נתברר שהעיקר כהש"ך בבאור דברי הראב"ד דהא לפי דברי המעיו"ט הדין של התוספתא לא יתכן רק בנשתנה למראה יין ממש דאז דוקא נפקע הפסול מן הגל"ש דהא בדין גל"ש שנפל בהם יין בעינן דוקא שנשתנו למראה יין ממש כי כן מדויק לשון המשנה ומגמ' דמכות דטעמא דחמרא מזיגה מקרי, ובהתוספתא הנ"ל דקדקנו שפיר דאפי' לא נשתנה למראה יין נמי דינא הכי ומ"מ בעיקר הדין שדייקנו ממעיו"ט לא מצינו סתירה לזה ואולי גם הש"ך מודה לזה היכי שנהפכו למראה יין ממש.

ולפמש"כ יתישב ג"כ מה שיש להקשות לכאורה אם נימא דאפילו נפלו לתוכה ג"ל שאובין מקודם ואח"כ נהפכו למראה יין נמי כשר, א"כ תקשה אמאי קתני בתוספתא שנשתנו המראה מקודם ואח"כ נפל לתוכה גל"ש דאינם פוסלין משום שאובין אמאי לא קתני רבותא טפי דאפילו נפל לתוכה גל"ש מקודם ואח"כ נשתנו מראיהן נמי כשר, דז"א דהא באופן המבואר בתוספתא מהני אפי' לא נשתנו למראה יין ממש רק שינוי מראה כ"ד כשר ואינו נפסל אח"ז משום גל"ש. משא"כ בנפל לתוכה מקודם גל"ש ואח"כ נפל לתוכה יין בעינן דוקא שישתנה למראה יין וכאמור.

ונ"מ נמי במעין ששינוי מראה אינו פוסל שם, ששם לא יתכן הטעם שבארתי בכונתן אבל שאובין פוסלין לדעת השאלתות, ואם נשתנה מראה המעין ליין או לחלב ממש ונפלו שמה גל"ש שאינם פוסלין כיון שאח"ז גם הגל"ש ישתנו למראה יין וחלב ממש ויופקע פסולם מחמת שאובין. ואין לדון מדעת הש"ך להיפך דהא לפמש"כ כונת הש"ך הוא משום דאין פסול שאובין חל על פסול שנוי מראה, וא"כ ה"ה להיפך היכי שנפל מקודם ואח"כ נשתנו מראיו דאין פסול שינוי מראה חל וא"כ כיון שאינו פוסל מחמת שינוי מראה איך יכשר, דז"א דאין זה תלוי בזה כלל דאע"פ שאינו פוסל מחמת שינוי מראה היכי שקדמו פסול שאובין, מ"מ שפיר יתכונו שיתכשרו השאובין המתהפכים למראה יין וחלב דאעפ"י שכבר פעלו על המים שהיו מקודם המקוה לפוסלם משום שאובין מ"מ מהכשרים ע"י שינוי מראה דלא יהא אלא כולם שאובים שפיר ראוי להתכשר ע"י שינוי מראה.

ואין. לסתור זה ממש"כ הראב"ד בס' בעה"נ דשאני שינוי מראה מפסול שאובין דפסול שינוי מראה חוזר להכשירו ופסול שאובין אינו חוזר להכשירו, ולפי האמור גם פסול שאובין חוזר להכשירו ע"י שינוי מראה ושוב יתכשרו ע"י חזרתם למראה מים ז"א דהכונה דפסול שינוי מראה חוזר להכשירו בלי אמצעי אחר משא"כ פסול שאובין אינו חוזר להכשירו בלתי ע"י אמצעי אחר שמקודם צריך להתהפך לפסול אחר ומראה אחר ואין להקשות על הראב"ד הנ"ל הרי גם שאובין הוא פסול החוזר להכשירו דק"ל עד שיוצאו מלואו ועוד באופן שנתמעט המ"ש משיעורן, אבל ז"א כיון שבעינן שיצא ממנו מלואו ועד אין הפסול חוזר להכשירו ועין פה"מ להר"מ פ"ק דעדיות ובתשב"ץ ח"א, סיומא דמלתא אינו מחליט דבר זה לדינא כי כבר עסק בזה השם אריה וצריך לעיין מקודם מה שכתב שם.

אגב אורחא אצרף הערה בהאי ענינא. חולין (פ"ד ע"א) רש"י ד"ה זוחלין וז"ל שאר משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן למקוה דאילו גבי מים קי"ל השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין עכ"ל והעיר הרש"ש במקומו למה לא פירש רש"י כפשוטו דקאי על הא דקי"ל דמעין מעהר בזוחלין ומקוה באשבורן, ואתי למעוטי דמשקין אינן מטהרין לא בזוחלין ולא באשבורן ע"ש ול"נ פשוט דכיון דאין מעין בעולם שיקירו מימיו משקין ובזוחלין גם מי גשמים ממועט מקרא דמעין דוקא א"כ פשיטא דאין צריך קרא למעט שאר משקין דלא עדיפא שאר משקין ממי גשמים, שו"ר בריטב"א במקומו שכתב ברש"י כונה אחרת וז"ל ויפה כיון רש"י דאילו שאר משקין זוחלין היכי משכחת לה עכ"ל הריטב"א וכונתו דכל שאר משקין מסתמא הן שאובין ותמוה הוא דאלמה לא משכחת לה בדרך ענבים וזתים בבור וע"ג קרקע דלא נעשו מעולם שאובין דלא נתקבלו מעולם בכלי ודברי הריטב"א צע"ג, והא דצריך קרא לפירש"י למעט אשבורן הוא כש"כ הריטב"א דאי לא הוי כתיב חד קרא הוי מוקמינן רק אאישבורן ובכל שיעור המקוה הוא שאובין ומדכתב תרי קראי ממעטינן אפילו ברבייה והמשכה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה