אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן סא

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן סא

סימן ס

יבאר אם חליפין איסה"נ מדרבנן אסורין למחליף.

המל"מ (פ"ה מה' אישות) נסתפק באה"נ דרבנן אם חליפיהן אסורין למחליף עצמו כמו באה"נ דאורייתא או כיון דהא דחליפי אה"נ אסורין למחליף עצמו אפי' באסה"נ דאורייתא אינו אלא מדרבנו, דהא כל אה"נ אין תופסין דמיהן מלבד שביעית הקדש יי"נ וע"ז, א"כ יכול להיות דבאסה"נ דרבנן אע"פ דלכתחלה בודאי אסור להחליף אבל מ"מ בעבר והחליף לא גזרו וכתב שלא מצא גלוי לזה

ולכאורה הייתי רוצה להביא ראיה מהא דאיתא בע"ז (ס"ב ע"א) השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור ולפי הס"ד הוא משום גזירה דגזרי שכרו אטו דמיהם דאסורים מדאורייתא ולפי המסקנא הוא משום קנס משום דדמי קצת לדמים וכש"כ התוס' שם בד"ה האה"פ בסוה"ד ע"ש, ושם ע"ב מסיק הגמ' דאפי' בסתם יין נמי שכרו אסור וע"כ דחליפי סתם יינן נמי אסור מדרבנן, הרי אפי' באה"נ דרבנן נמי אסורים חליפיהן. אבל באמת אין ראיה משם דדוקא בסתם יינם גזרו חליפיהן לכל אדם שתופסין דמיהם כמו שיי"נ תופסים דמיהם מדאורייתא, אבל בשאר אה"נ דרבנן לאסור חליפיהן רק למחליף עצמו שפיר א"ל דלא אסרו באה"נ דרבנן, כיון דגם באה"נ דאורייתא אינם אסורים למחליף אלא מדרבנן.

אכן נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא בחולין (ד' ע"ב) ברש"י מפני שהן מחליפין וכו', ואע"ג דהשתא נמי אסור הוא לגביה דהא מתהני מחמץ שעבר עליו הפסח דאי לא דיהיב ליה לנכרי לא הוה יהיב ליה דידיה, אפ"ה כל מה דמצי למעבד בהיתירא פורתא עביד, ולדידן מיהא שרי דאין לך אה"נ תופס חליפין חוץ מע"א והקדש ושביעת עכ"ל, והתוס' כתבו ע"ז וז"ל ומה שפירש בקו"נ שמרויחין דלדידן מיהא שרי דאין תופס את דמיו וכו' ונראה שמרויחין נמי לגבי דידהו למאי דס"ד השתא דהוי דאורייתא דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן כמו שפי' בקונטרס עכ"ל ונראה שהשגת תוספות על רש"י אינו אלא לפי גירסתם ברש"י "שמרויחין דלדידן מיהא שרי". אבל לפי הגירסא ברש"י שלפנינו ולדידן מיהא שרי" אה"נ דמש"כ רש"י לעיל מזה דכל מה דמצי למיעבד דהתירא פורתא עביד, כונתו בזה לרמז היינו שמרויחין נמי לגבי "נפשן להקל מאיסור דאורייתא לדרבנן ומה שהוסיף רש"י עוד לומר "ולדידן מיהא שרי" הוא מלתא באפי נפשה וקאי עמש"כ לעיל מזה ואע"ג דהשתא נמי אסור הוא לגביה" ע"ז מסיים ולדידן מיהא שרי והוא ברור. וא"כ לפ"ז שמדחה הש"ס דלמא ר"ש היא דאמר חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ואי נימא באה"נ דרבנן החליפין אסור למיחלף עצמו א"כ מאי הרוחה איכא לגביה דידיה, סוף כל סוף איכא איסור דרבנן, וע"כ הריוח הוא מה שמותר לאחרים, וא"כ גם לפי גירסתם ברש"י, דברי רש"י נכונים המה, דלהכי נקיט רש"י שהריוח הוא דלדידן מיהא שרי, משום דס"ל לרש"י דגם באה"נ דרבנן החליפין אסור למחליף עצמו, ואפילו לפ"מ שמדחה דר"ש הוא אכתי איכא קולא וריוח בחליפין שמותר לאחריני וגם נמי מוכח דס"ל התוס' במש"כ "ונראה שמרויחין נמי לגבי דידהו למאי דס"ד השתא דהוי דאורייתא דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן", משמע דלמסקנא דאתיא כר"ש ליכא ריוח לגבי דידהו דסוף כל סוף אסור מדרבנן, וא"ל דכונת התוס' דאפי' למאי דס"ל השתא דהוי דאורייתא נמי איכא ריוח לגבי דידהו ומכ"ש למאי דרצה לדחות דאתיא כר"ש, דא"כ הו"ל להתוס' לאמר ונראה שמרויחין לגבי דידהו אפי' למאי דס"ל השתא דהוי דאורייתא, אלא ודאי ברורה כונת התוס' כש"כ למאי דרצה הש"ס לדחות כר"ש ליכא ריוח לגבי דידהו דגם ברבנן החליפין אסורים למחליף עצמו, אכן לפי גירסתנו ברש"י שלפנינו אינו מוכח כלל דלמא למאי דמדחי כר"ש ריוח טובא איכא לגבי דידהו שהחליפין מותר אף למחליף בדרבנן.

והנה ראיתי בחי' הרשב"א שכתב כאן על הא דפריך דלמא כר"ש היא וז"ל וא"ת לר"ש מה הועיל בתקנת חליפין דהוא גופיה לר"ש אינו אסור אלא מתקנת חכמים ודמיו הרי הוא כמוהו ואסורין לו מקנס חכמים ולמה טרח ולמה החליף י"ל דאיסור אכילה חמור להם יותר מהנאת דמים עכ"ל הרשב"א וא"כ מפורש הוא ברשב"א דאה"נ מדרבנן החליפין אסורים למחליף עצמו וכמו שדיקנו לנכון מדה"ת. והחדוש על המל"מ שידיו עסקו בסוגיא זו ולא נתעורר בזה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה