אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן נח › ענף ב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן נח · ענף ב

ענף א

אמרתי הואיל ואתא לידן דינא של המרדכי הידוע נימא בו מלתא, הנה ביו"ד (סי' י"ד סק"ה) איתא עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור והר"ז כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה עכ"ל המחבר, וכתב ע"ז הש"ך (ס"ק י"ב) וז"ל מיהו י"ל לא יהא אלא ספק אם יש בו ששים כיון דהוי מב"מ דבטיל מה"ת ברוב אלא מדרבנן צריך ששים הוי ספק דרבנן ולקולא, וכדלקמן (סי' צ"ח סק"ב) גבי נשפך וה"נ אמרינן לקמן (סי' פ"א סק"ח) עכ"ל והמל"מ (פ"א מ"ה מטמו"מ) תמה ע"ז מדברי המרדכי הידועים דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו שייך בו בטול ותמה על חכמי אשכנז האחרונים שנשאו ונתנו כאן אם החלב בטל בששים, והנוב"ת (חיו"ד סי' נ"ד) מישב דבריהם וז"ל ואני אומר דודאי יפה כתב המרדכי בשם רבינו משולם דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו שייך בו בטול ברוב:

אמנם היינו רק בבטול אשר מתורת רוב אתינן עליה וילפינן לה מקרא דאחרי הרבים להטות דכתיב בסנהדרין ובעינן דומא דסנהדרין שהם, ודאי אינם מעורבים מתחלתם, ולכן ביבמה שרקקה דם וכן בזב שראה קרי לא מהני בטול, אך לא כן דבר הבטל בששים לאו מתורת רובא אתינן שהרי מין בשא"מ מדאורייתא לא מהני רובא משום טעם כעיקר דאורייתא ואפ"ה בששים בטל והיינו שהבטול אינו בתורת רוב עוד רק שאין בו עוד טעם איסור כלל וכלל, וא"כ יפה כתבו ופסקו איבעיא זו לחומרא דאף שיש כאן רוב בודאי, מ"מ כיון שהוא דבר המעורב מתחלת ברייתו הרי אין זה דומיא דסנהדרין ולא מהני תו חוב זה וכיון דלא שייך בו אחרי הרבים להטות הרי נשאר באסור תורה ולכן ספיקו לחומרא אכן אילו ידענו שיש כאן ששים אז בודאי בטל ולא בתורת רוב רק מטעם שאין בזה עוד שום טעם האיסור וממילא בספק ששים הוא ספיקו לחומרא עכ"ל.

וכבר תמהתי על דבריו בימי בחרותי דהא גם במין בשא"מ יסוד האיסור וההיתר באין בו ששים וביש בו ששים תליא דהממש הנו"ט בטל ברוב, אך כל זמן שנרגש טעמו אסור הוא מטעם טעם כעיקר דילפינן מגעולי מדין או ממשרת בנזיר, אבל כשאין נרגש בו טעם אז אין מקום לאסור משום טעם כעיקר והממש כבר נתבטל ברובו, וכיו"ב במין במינו שם אין שייך טעם, ובטול הממש הוא מטעם רוב, אך כל שכנגדו ראוי לתן טעם בשא"מ אסרוהו חכמים, משא"כ המעורב מתחלת ברייתו כיון שאין בו דין בטול ברוב הרי הממש אסור בכל מקום שהוא נמצא, ומה יועילנו זה שאין בו טעם זה אינו מועיל רק שלא לאסור מדין טעם כעיקר הנלמד מגעולי מדין אבל הממש עדין באיסורו עומד וא"כ יפה כתב המל"מ, והרציתי דברי אז לפני הגאון רמ"מ משאט זצ"ל והבאתי גם ראיה לזה מדברי רש"י אך מלתא מני אזדא והראני שגם הוא בחדושיו הרגיש והאריך בזה ואח"ז ראיתי שגם בהגהת י"א העיר בזה גם הביא ראיה לזה מדברי הרשב"א בחולין ע"ש.

כעת נ"ל להטעים שיטתו של הנו"ב שהיכי דאיכא ששים וליכא טעמא שוב אין אנו צריכים לבטל הממש מדין בטול ברוב דהנה (סי' פ"ז סק"ט) כתב הרמ"א וז"ל עור הקיבה לפעמים מולחים אותו ומיבשים אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר, דמאחר שנתיבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר, ב"י בשם שבולי הלקט עכ"ל ועי' בפ"ת (ס"ק כ' וכ"א) שמביא בשם תשובת תפארת צבי דלאו דוקא באיסור בו"ח אלא אפי' בבשר אסור נמי נפקע ממנו שם האיסור ע"י שנתיבש וכן הוא דעת הבינת אדם (שער או"ה אות ל"ו) אך הנו"ב חולק ע"ז ע"ש. וא"כ ה"נ במין בשא"מ ונתבטל בששים ונאבד טעמו הנה גם הממש לחוב התפשטותו בתוך ההיתר עד שנאבד האסור ממנו, בודאי לא גרע מקיבה ובשר שנתיבש עד שנעשה כעץ כיון שאין בו עוד שום לחלוחית של איסור ובכה"ג גם הממש מותר ומצאתי מקור וסמוכין לדברי מדברי הר"ן (נדרים נ"ט ע"א) דאיתא שם, גופא אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה, וא"ל ר"ח מאן צאית לך ולר"י רבך היתר שבהן להיכן הלך, וז"ל הר"ן נראה בעיני דהכי מקשה אפילו תימא דגדולין של היתר מבטלים עיקר של איסור התם היינו טעמא משום דכיון שרבו גדוליו על עיקרו נמצא שכשאוכל אינו טועם טעם האיסור כלל הלכך אע"פ שאיסור מעורב בתוכו ולא אזל ליה לעלמא שרי אבל גבי מעשר כיון דלפי חשבון הטבל חייביה רחמנא לעשורי הכא אמאי מתעשרת לפי כולה וכי היתר שבהן להיכן הלך עכ"ל, והנה הר"ן הכא אינו מזכיר כלל מדין בטול ברוב שהוא גזה"כ מאחרי הרבים להטות, רק מטעם שאינו טועם טעם האיסור, אע"פ שאיסור בתוכו בודאי יש ולא אזל לעלמא ואפ"ה מותר. ע"כ ההסבר כדברינו דגם גוף האיסור שנאבד טעמו האסור ממנו דמיא לנתיבש ונעשה כעץ דנהפך להיתר, ואז אין צריכין כלל לבוא בזה לדין בטול ברוב ובזה אמרתי להסביר הא דקי"ל בדשיל"מ בטיל בששים במין בשא"מ, ודחקו למצוא טעמו של דבר כיון במינו אינו בטיל ברוב, עד שתאכלנו באיסור ע"י בטול אכלנו לאח"ז בלי בטול, וא"כ האי טעמא שייך נמי בשא"מ, ועי' בט"ז (סי' ק"א אות י"ב) אך לפי אמרינו ניחא, כיון דבאיכא שיעור ששים אין צריכים כלל לבוא מדין בטול ברוב כיון שהאיסור אבד טעמו האסור הוי כשנתיבש ונעשה כעץ, ואין שייך לומר עוד הטעם עד שאכלנו באיסור ע"י בעול נאכלהו בהיתר, כיון דלאו מדין בטול אתינן עלה, אלא דבר טבעי הוא בששים נאבד טעמו וממילא דמיא כשנתיבש נעץ ושריא. אך ביבש ביבש לא שייך לומר כן והוא נכון.

והנה. אף כי הסברתי נכונה בעיני לחזק שיטת הנו"ב כי במין בשא"מ ויש בו ששים לבטל אין צריכין לבוא לדין בטול ברוב. אך מ"מ לענין מב"מ אפי' ביש בו ששים לכאורה אין שייך סברתי האמורה שנאבד טעמו והוי כנתיבש, ועדין צריכין לבוא לדין בטול ברוב וא"כ צדק המל"מ בהשגתו על חכמי אשכנז משיטת המרדכי הנ"ל בדבר שבא מתחלת ברייתו מעורב אינו מתבטל ברוב.

ובעצם אשיטת המרדכי הנ"ל העירותי מהא דאיתא (מכשירין פ"ד מ"י) בעצים שבלעו משקין טמאין ר"ש אומר אם היו העצים לחין והסיקן ורבו המשקין היוצאין מהן על המשקין שבלעו טהורין, והמשקין היוצאין היינו מה שנבלעו דרך גדולים דלא היה המשקה הזה ניכר מעולם ואעפ"כ מבטלין המה להמשקין הטמאין ואפילו לפ"מ שמחלקין האחרונים ביו"ד (סי' ק"ב) שיטת המרדכי הנ"ל מהא דק"ל באו"ח (סי' ש"כ) והוא ג"כ מקורו מדברי המרדכי מגיגית מלאה ענבים שוב בשבת שמותר שאפילו בדבר שיל"מ בטל, דיש חלוק בין היכי דלא היה לההיתר עמידה בפ"ע שאז אינו בטיל כלל, להיכי דלא היה רק להאיסור עמידה בפ"ע שאז גם בדשיל"מ בטל, אבל הכא הרי להיפך הוא דהאיסור הוא המשקין הטמאין להם היתה עמידה בפ"ע שהרי הם היו נכרין טרם שנבלעו בהעצים, אבל להמשקין הטהורין המבטלים להם לא היתה עמידה בפ"ע שהרי נבלעו בהעצים דרך גדולתם וא"כ כ"ש אינם ראויים לבטל והוא תמוה לכאורה, וכיו"ב העיר הרצ"ח בנדרים (נ"ז) ועין ריט"א (פ"ג דבכורות אות ל') ובנוב"ת (סי' נ"ד) ובעין יצחק (האו"ת סימן כ"ו) שהאריכו בשיטת המרדכי ודו"ק היטב.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה