דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
סימן נז · ענף א
המצאה נפלאה לסלק קושיתו של ערוגות הבושם ויחדש כל שלא נחשב בין הטרפות אע"פ שמחה כיון אי כהרי לה סמא והיא אינה נקראת טרפה ועוד הערות קצרות.
חולין, (מ"ב ע"א) אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, שמעתי להקשות בשם הערוגות הבושם על יו"ד להגאון בעל שם אריה לפי מאי דאר"ל לעיל (ל"ב ע"ב) שחט את הקנה ואח"כ נקבה הריאה כשרה משום דדמיא כמאן דמנחא בדיקולא, וא"כ אמאי איצטריך למיתני כלל דפסוקת הגרגרת טרפה, תיפוק ליה כיון דתני אח"ז דניקבה הריאה טרפה, ובניקב נכלל נמי ניטל כאמור בתוד"ה ניקב הלב לבית חללו, וא"כ בפסוקת הגרגרת הוי נטלה הריאה ואינך התלויים בה וטרפה משום נטולת הראיה ואין לומר דהיינו דוקא בשחט הקנה ולא בנפסקה, ז"א דהא מפורש שם בש"ס במאי דמקשה אר"ל דקאמר לחלק בפסוקת הגרגרת ברובה, היכי דשחטה במקום חתך אז הוי נבלה ובין היכי דשחטה שלא במקום חתך אינה אלא טרפה, ומקשה ע"ז ממימרא דר"ל האמור דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא וא"כ בפסק ולבסוף שחט שלא במקום חתך נמי כיון דרובה נפסקה הוי לה כמאן דמנחא בדיקולא ושוב אין לבהמה זו בשעת שחיטה אלא סימן אחד ובו אינה יוצא מידי נבלה כפירש"י שם, הרי להדיא דפסוקת הגרגרת נחשבה הריאה כמנחא בדיקולא ובכן למותר הוא למיתניא פסוקת הגרגרת כיון דתני אח"ז ניקב הלב והריאה ונטולה בכלל ניקב כאמור בתוספות שם ופסוקת הגרגרת בכלל נטולת הראיה היא, והיא תמיה עצומה ואין הספר תח"י לעיין בו.
ולענ"ד נראה ע"פ מאי דאמרינן לקמן (נ"ד ע"א) רב פפא בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי (שהיתה מתה בכך רש"י) אתי לקמיה דרבי אבא, אמר להו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא שמנו חכמים, והא קא חזינן דקא מתה, גמירי דאי בדרי לה סמא חיא, עכ"ל הש"ס והרי קי"ל דלטרפות לא מהני רפואה, אבל מה דלא נמנה בטרפות אע"פ דחזינן דמתה אמרינן דאי מבדרי לה סמא חיי וא"כ ניחא פשוט דע"כ אמרינן דפסוקת הגרגרת נחשבת כנטולת הריאה אלא אחרי שכבר שמעינן לה במתניתין דפה"ג טרפה ולא מהני לה סמא, אז שפיר אמרינן דפסוקת הגרגרת כמאן דמנחא הריאה בדיקולא דמיא, אבל אי לא הוי תני דפסוקת הגרגרת טרפה מצד עצמה, אז הוי טעינן לומר דלא הוי טרפה מצ"ע וא"כ אי מבדרא לה סמא חיי והדר חלימה וא"כ גם נטולת הריאה איננה. ולהכי תני התנא גם לפה"ג לומר דטרפה היא מצד עצמה וא"כ לא הדרא בריא וממילא היא נמי נטולת הריאה אלא דלא נ"מ מידי אי היא טרפה מצד אבר אחד או מחסרון שני אברים.
וראיה ברורה לזה היכי דאין עליה שם טרפה מצד פסוקת אבר אחד שאז איננה טרפה גם מצד נטילת האבר השני שתלוי בו מהא דאיתא לקמן (מ"ד ע"א) אמר שמואל תורבץ הושט שנטל כולו מלחי כשר, והא איכא עיקור סמנים, לא תימא כולו אלא אימא רובו. והאמר רבב"ח אמר שמואל סמנים שנדלדלו ברובן טרפה, אמר רב שישא בריה דרב אידי הא דאקפל אקפולי (כלומר בנחת) התם דאיפרוק איפרוקי (כדבר הנעקר בכח כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד הלכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא רש"י) ותמוה דאיך בתורבץ הושט שנטל רובו מלחי והמעוט הנשאר במקום אחד דכשר הוא, ואמאי לא נימא דהבני מעים התלויים בו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, וביותר להס"ד דגם בניטל כולו מלחי כשר בודאי קשה כנ"ל, ואת"ל דהגמ' פריך ע"ז והא איכא עיקור סמנים ונימא דה"ה דהוי מצי למיפרך והא נעלו הבני מעים, אכתי תקשה דמאי מקשו התוס' ע"ז אשיטת רש"י לעיל (דף כ') דפשיטא ליה דבעיקור סימנים הוי טרפה דאיך פשיטא לו בכך וקשה דאיך לא פשיטא להו, הא ע"י עיקור סמנים הוי כנטולת ב"מ וכדאמרינן לעיל בפה"ג, דמאי נ"מ בין נפסק באמצע לבין ניטל מהלחי אידי ואידי כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, וגם לפי המסקנא עדין תקשה גם אם ניטל רובו הו"ל להיות טרפה וכמו בפסה"ג ברובו דאמרינן משום זה חשובה כנטולת הריאה, וביותר תקשה לשיטת הבה"ג דמפורש בתוס' כאן גם בניטל כולו מהלחי אם נקלף בנחת אינה טרפה אלא שהל"מ דאין שחיטה מועילה בה, וקשה דלמה לא הוי טרפה משום נעילת הריאה אם נקלף הקנה ומשום נטילת המעיים אם נקלף הושט, אעכצ"ל דכל היכי דלא הוי טרפה הדרא חלימה ולכן לא הוי עוד כנטולת המעים, ומשו"ה בין להס"ד דתורבץ הושט שניטל כולו מהלחי כשר, בין לפי האמת דניטל רובו דוקא, אין אנו מוכרחים לומר דתוכל לחיות לעולם בדרך זה אלא דדמי למחו בכוליא אע"ג דמייתי מזה, מ"מ גמירי דאי מבדרי לה סמא חיי, וה"ה להס"ד ס"ל גם בניטל כולו מהלחי ולהמסקנא בניטל רובו הדר חלים ולשיטת הבה"ג גם בניטל כולו אם נקלף בנחת לא הוי טרפה והדר חלים אלא דהל"מ בכה"ג לא מהני לה שחיטה וכן מבואר זה בדה"ח שם ד"ה והאיכא עיקור סמנים, שכתבו לשיטת הבה"ג, ומיהו לספרים דגרסי וכו' י"ל שיודע המקשן כדמסיק לבסוף דרבב"ח איירי האיפרוק איפרוקי בכח, דלא הדרא בריא והוי טרפה, ועיקר סמנים דלא הוי טרפה, כלומר דהדר בריא. דאיקפל איקפולי בנחת מעל הבשר וכו' עכ"ל התוס', וכן הוא ברש"י דטעמא דאיפרוקי משום דלא הדר בריא, הרי להדיא דהנ"מ בין טרפה לשאינה טרפה הוא אי הדר בריא והוא ע"פ היסוד של הגמרא מדף (נ"ד) הנ"ל.
ואין להקשות דאיך הוי סלקא אדעתין לומר דפסוה"ג הדרא בריא דא"כ איך תועיל בעוף שחיטת הקנה לבד דאיזה שחיטה היא אם חיותו אינה נטולה בכך ז"א דאם לא עביד סמא אז ודאי הוא מת בכך והוי שפיר נעולה נשמתו בכך ושחיטה מעליא הוא, וראיה לזה מהא דהקשה הת"ש (סי' כ"א סק"ד) בגמ' לעיל (כ"ט ע"א) דקאמר ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתו כשרה ואי אמרת מע"מ כרוב טרפה הוי, אמר רבא שאני לענין טרפה דבעינן רוב הנראה לעינים עכ"ל, ותמוה כיון דלא הוי ערפה א"כ מוכח דלא ניטלה חיותה בכך וראויה עוד לחיות וא"כ איך יתכן דלענין שחיטה יועיל, איזה שחיטה הא אם חיותה אינה ניטלת בזה והרי עיקרו של שחיטה הוא לעול חיותו של הבעל חי וכו' ע"ש, אבל לפי דברינו ניחא שפיר באמת גם במע"מ נמי מתה ואם לא מבדרא לה סמא בודאי תמות ולכן נקראת שחיטה בשיעור בזה אבל לענין טרפה שאני כיון דאי עביד לה סמא וחיה אינה נקראת טרפה כמו גבי מחו לה בכוליא.
ועוד לפי מה שכתבו התוס' לקמן (מ"ג ע"א) ד"ה הנך דאפקת לא תפיק, דלהכי לא תני במתני חסרון הגרגרת כאיסר משום דטעמא דחסרון דסופו ליפסק הגרגרת ברובה וא"כ כ"ז שייך אי תני לפסוקת לטרפה בפ"ע א"כ שוב לא צריך למנות חסרון גרגרת כאיסר, אבל אי לא תני פה"ג שוב הוי צריך למיתני חסרון גרגרת כאיסר ולאשמעינן דבחסרון נמי טרפה, אבל יש להשיב ע"ז דא"כ חסרון נמי טרפה משום דסופה להיות פסוקה ברובה ותהיה נטולת הריאה ונטולת הריאה הא קתני לה ותנא רק עיקרי טרפות קחשיב ואזל והנכון כתירוצנו הראשון.
עוד י"ל דנ"מ לפי המבואר ביו"ד (סי' ל"ג סק"ה) דעוף שיש לו שני קנים או ושטים דטרפה, הרמ"א בשם תשובת הרא"ש, וכתב הפר"ח דאם הם מחוברים למעלה ולמטה רק באמצע הם מחולקים דכשר דומיא דמרה יעו"ש, ואם נפסק אחד מהם במקום שכפולין המה נראה דטרפה וכמו ביתרת הדקין שנקבה ועין שו"ת צ"צ גבי שני טחולין שניקב אחד מהם בסומכה וא"כ כה"ג אם נפסק אחד מהם אז אין שייך לומר דהריאה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דהא הריאה מחוברת היטב ע"י הקנה הנשאר, ולהכי תני פסוקת הגרגרת דטרפה היא מחמת עצמה ולא מחמת נטולת הריאה, וא"כ אפילו בשני קנים היכי שפסוקה ברובה באחד מהם דטרפה והוא ציור נכון.
אבל לפ"ז יש לעיין אמאי אידחי לעיל דברי ריש לקיש שאמר לחלק כאן ששחט במקום חתך דאז הוי נבלה ומשנתינו דשני לה בהדי טרפות איירי ששחט שלא במקום חתך ופריך ע"ז דלא הוי אח"כ שחיטה כלל בקנה כיון דע"י פסוקה הוי הריאה כמאן דמנחא בדיקולא, ונימא דאיירי בשני קנים דאז ע"י פסיקתו של אחד מהם לא הוי כמאן כמנחא בדיקולא הריאה כיון שמחוברה נמי לקנה השלם ואינה אלא טרפה ואם שחט אח"כ באידך הקנה שלא במקום החתך שפיר מוציאה מידי נבלה והוא לכאורה כסתירה לשיטת הפר"ח ויל"ע עוד בזה.