אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן לב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן לב

סימן לא

יבאר הא דקי"ל אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, במד"א בתרי מעוטי אבל בתלתא מעוטי אתי למעט.

גרסינן בשבת (צ"ב ע"ב) תנ"ה המוציא ככר לר"ה חייב, הוציאו שנים ר"מ מחייב ור"י אומר אם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים חייבין ואם לאו פטורים (פירש"י אלא זה יכול וזה יכול פטור וממילא דבכה"ג ר"מ מחייב) ור"ש פוטר וכו', במאי קמיפלגי בהאי קרא, ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה, ר"ש סבר תלתא מעוטי כתיבי, נפש תחטא, אחת תחטא, בעשותה תחטא, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול, ורבי יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד, ור"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, ור"מ מי כתיב נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא, תרי מעוטי כתיבי חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד ובתוס' שם ד"ה תלתא מעוטי כתיבי, וז"ל והא דנקט בעשותה בברייתא טפי מהנך משום שהוא מעוט אחרון שבפסוק ובהא פליגי עכ"ל. וידידי עז הרב הגאון מוה"ר אליעזר ראבינאוויץ ז"ל אב"ד דשמאלאוויץ, ואח"כ במינסק באחד ממכתביו כתב אלי בזה"ל, מה שהקשו תוס' בשבת (צ"ג) ד"ה תלתא, דאמאי נקט שם בברייתא למעט העושה מקצת מלאכה ולא כולה מעוט דבעשותה, הא האי מעוטא אתי באמת ליחיד שעשה בהוראת ב"ד ע"ש, יש לישב לכאורה לפי מה דהקשה הירושלמי הוריות (פ"א ה"א) הא אין מעוע אחר מעוט אלא לרבות, ותירץ דשא"ה דאיכא תלתא מעוטי הובא ברש"י (הוריות ג' ע"א), וא"כ ניחא דלזה גופה נקט קרא דבעשותה משום שהוא מעוט שלישי ומזה ידעינן דאתי למעט, וא"כ קשה טובא כדמסיק הכי בסוגיא דשבת ור"מ תרי מעוטי כתיבי וא"כ יקשה לפי שיטת הירושלמי דאדרבה נימא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות וצע"ג עכ"ל הרב הנ"ל.

עיקר הקושיא כבר העיר בזה בספר ק"א על הוריות ואינו תח"י לעיין בו כעת, וע"פ דרכי הפשע ישבתי הקושיא הזאת אל נכון, דהנה אין ספק כי האי כללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות לא נאמר אלא היכא דתרי מעוטי אתי לדבר אחד ולי"ל במה למיתלי המעוט השני, אבל היכא דאיכא למיתלי המעוט השני למלתא אחרינא אין ספק כי אין זה נכנס בהאי כללא והוא מבואר בכ"מ ועין (ב"ק פ"ו ומכות ט') גבי בלי ראות פרט לסומא, וביותר מבואר הוא בסוגיא דמנחות (ס"ז ע"א) בעי רבא גלגול עכו"ם מאי, מיתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא נתגייר פעור משנתגייר חייב. ספק חייב הא מאן קתני ד"ה היא, ואפילו ר"מ ור"י דקמחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מעוט אחר מעוט ואין מא"מ אלא לרבות ופירש"י ד"ה התם וכו' דתלתא דגנך כתיבי חד למעוטי דגן הקדש, ואייתר להו תרי לדגן עכו"ם והוי מעוט אחר מעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות עכת"ד, הרי אפילו בתלתא מעוטי היכי דאיכא למיתלי חד מעוטא לדבר אחר מוקמינן לה ואידך תרי דרשינן להו בכללא דאין מא"מ אלא לרבות, אבל הכא תרי עריסותיכם כתיבי חד למעוטי עיסת עכו"ם וחד למעוטי עיסת הקדש, כן הוא גירסת התוס' שם ובפסחים (ה' ע"ב) עי"ש, והרי להדיא דמחלקינן בין ההיא דעריסותיכם לההיא דדגנך, דהתם איכא תרי מעוטי לדגן עכו"ם לפיכך אמרינן בזה אין מא"מ אלא לרבות, אבל בעריסותיכם ליכא תרי מעוטי לדבר אחד ולפיכך דרשינן תרוייהו למעוטי ממש. וכן מוכח להדיא בסנהדרין (פ"ו ע"א) ומצאתי ג"כ להאי כללא במבוא התלמוד וכן בתוס' בשם הרשב"א (הוריות ב' ע"ב) והוא כלל ברור ועין תוס' (שבת כ"ו ע"ב) ד"ה תרי מעוטי ומה שהוגה שם על הגליון בשם התו"י

וכן האי כללא דהירושלמי דתלתא מעוטי למעט הוא ולא לרבות כלל ברור הוא ומוכח ג"כ מתלמודא דידן (מנחות ט' ע"ב) וז"ל בשמאל פסול מנה"מ, אמר קרא ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה, כף זה איני יודע מהו, כשהוא אומר ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית כאן שמאלית, הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין, ופריך והא מיבטא ליה לגופיה, ומשני שמאלית אחרינא כתיב ופריך עוד ואימא אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ומשני שמאלית אחרינא כתיב, (ואי משום מא"מ אינו אלא לרבות תלתא למה לי רש"י) ופריך עוד ואימא אדרבא מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית, ומשני ארבעה שמאלית כתיבא, תרי בעני ותרי בעשיר עכ"ל הש"ס, ופירש"י חד לגופיה וחד לגלויי דכ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין וחד לגלויי אהנך תרתי דלא נימא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות וחד שלא תאמר האי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי עכ"ל וע"ש עוד, וא"כ הרי מפורש הכא האי כללא דהירושלמי בתלתא מעוטי לא אמרינן דאתי לרבות, וכש"כ רש"י מלתא בטעמא דא"כ תיסגי בתרי והשלישי למאי אתא?

ואין להקשות מסוגיא זו על מה שכתבתי לעיל דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בכללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, וא"כ מאי פריך הכא ואימא אין מא"מ אלא לרבות, דהא כיון דאיכא לאוקמא חד לגופיה וחד לגלויי דכאן שמאלית הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין שוב לא נאמר דאתי לרבות מטעם מא"מ וכש"כ לק"מ דיעו"ש ברש"י במה שמדתי שם הלישנא אחרינא שהביא דכתב להדיא דהאי דרשא דדרשינן כאן שמאלית הא כ"א שנאמר כף א"א ימין, הוי מטעם מדת התורה דכל דבר שאינו ענין לגופיה תנהו עני לדבר אחר ועין בפסחים (כ"ד וריש הנחנקין), וא"כ מקש שפיר דבכה"ג עדיף טפי לומר דאתי לגופיה ולרבות מטעם מעוט אחר מעוט מלומר דאתי לגלויי אעלמא, דכ"מ דאיכא למידרשיה לגופיה ואפילו מטעם מעוט אחר מעוט שוב אין שייך לומר אם אינו ענין לגופיה, גם אין להקשות דא"כ אפילו כתיב תלתא מעוטי מנלן דאתי אעלמא לגלויי דכ"מ שנאמר כף א"א ימין אימא דאתי למעט ולגופיה דהא אי לא הוי כתיב אלא תרי מעוטי ה"א דאתי לרבות מטעם מא"מ, לק"מ דא"כ תיסגי בחד מעוט ושו"מ בהגהות חק נתן במס' מנחות שהעיר בזה וכתב כדברינו וע"ש בהגהות יפ"ע ודבריו דחוקים ועין בשמ"ק על מנחות סוף המסכתא.

עתה אחר שהוכחנו דתרי כללים אמתיים הם, היינו דכל היכי דאיכא למיתלי לדבר אחר אונו נדרש במעוט אחר מעוט וגם היכי דאיכא תלתא מעוטי נמי הוא ולא רבוי ככללא דהירושלמי וגם תלמודא דידן מסכים לזה, נבוא לישב הקושיא המוזכרת בראש דברינו ע"פ דקדוק הלשון בגמ' וזהו, דע, בסוגיא דשבת אינו מפורש רק המחלוקת דר"מ ור"י ור"ש בזה יכול וזה יכול ובזה אינו יכול וזה אינו יכול ומפרש הש"ס דפלוגתתם תלויה בדרשה דקראי לר"י איכא תלתא מעוטי, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וא"כ לפי המפורש כאן דכל מעוט דאתי למעוטי דבר אחר אין שייך כאן כללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות אפילו אי הוי רק תרי מעוטים וא"כ שפיר קאמר אפילו לר"מ אשר לדידיה ליכא אלא תרי מעוטים ואפ"ה תרוייהו אתי למעט, כיון דכל מעוט אתי למעט דבר אחר, משא"כ בסוגיא דהוריות ב' ע"ב איתא בלשון אחר וז"ל הסוגיא דהתם מאי רבי יהודה דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה הרי אלו תלתא מעוטין. העושה מפי עצמו חייב, בהוראת ב"ד פטור וכן הוא הלשון בירושלמי ריש הוריות, הרי להדיא מלשון זה מוכח דכאן לא אתי ר"י אלא ללמד הדין דהעושה בהוראת ב"ד פטור ויליף לה להך דין מהני תלתא מעוטא ביחד, דמכולה מעוטא ביחד מוכח כן דהעושה בצרוף אחרים פטור, ואלשון זה מקשה ומשני הירושלמי שפיר, דאדרבא מדאיכא אחדא מלתא מעוטים יתירים נימא דאתי לרבות ככללא דקי"ל דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, וע"ז משני שפיר דלהכי מביא כאן ר"י תלתא מעוטים דהיכי דאיכא תלתא מעוטים אתי למעט, דאי לרבות בתרי סגי וכפירש"י במנחות המובא לעיל, ובאמת רבי יהודה דהכא סמך אדרשותיו במסכתא שבת שכל מעוט אתי למעט דבר אחר ולהכי לא קשה אליביה דתיסגי במעוט אחד, אלא שהירושלמי לפי לשון הברייתא דר"י דהכא דלא נקט אלא ילפותא אחת לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"ז לחודא נקט תלתא מעוטים שפיר מקשה ומתרץ כנ"ל.

והכרח עצום לזה דסוגיא דשבת הנ"ל אינה סובבת כלל ע"פ הכללא דירושלמי דבתלתא מעוטים לא אתי לרבות אפילו לר"י, דהא חזינן מסוגיא דמנחות (ט) דמתלתא מעוטים לא ממעטינן רק שני דברים אחד לגופה, ואחד לגלויי דכ"מ שנאמר כף א"א ימין והשלישי צריכין אנו לגלויי אהנך תרי דלא נימא דהוי מעוט אחר מעוט לרבות, וא"כ הסוגיא דשבת הנ"ל אם נימא דהולכת ע"פ כללא דהירושלמי דלהכי לא אמרינן לר"י דאתי לרבות מטעם מאח"מ משום דאיכא תלתא מעוטים א"כ תקשה דמנלן למעט מכאן שלשה דברים הא אין לו למעוטי אלא שני דברים דהמעוט השלישי אנו צריכין לגלות אהשנים שלא נימא דהוי מא"מ ולרבות וע"כ דכל היכי דכל מעוט דאתי למעוטי דבר אחר אפי' בתרי מעוטים נמי לא נאמר האי כללא, וקושית התוס' בשבת נכונה היא, ורש"י בהוריות שם שמביא קושית הירושלמי ותירוצו נמי קאי על הברייתא הנ"ל דאם נפש אחת וכנ"ל וכמו שהגיה הגרע"א בגליון שלו. ולפ"ז קשה להיפך להבין תירוץ הרשב"א שם בהוריות הגם באמת כללא של הרשב"א נכון הוא ורש"י מודה לזה אלא שהכא הוכרח לתרץ מטעם אחר וכאמור למעלה.

עי' בטו"א (מגילה כ"ג) ד"ה חד לגופיה וחד למעוטי וכו' וכפי מה שכתבתי מסוגיא דמנחות. (ט' ע"ב) ראיה להגירסא שבסנהדרין שהיא עיקר ומה שהקשה עוד הטו"א שם ממנחות (פ"ז) גבי רבוי אחר רבוי מבשמן בשמן שחשבינן רק מהשני, עין בספר חק נתן במנחות שם הנ"ל שע"פ דבריו מסולקת קושיתו וקצרתי והנבון יבין.

ועפמש"כ למעלה תתישב היטב קושית ספר מה"ר ח"ב בענין מא"מ (אות ב') שהקשה שם לשיטת הירושלמי הנ"ל דבתלתא מעוטי לא אמרינן לרבות רק למעט מהא דאיתא בסנהדרין (פ"ו ע"א) הגונב נפש חציו עבד וחציו ב"ח דר"י מחייב, דכתיב וגונב נפש מאחיו מבני ישראל ודריש ר"י מאחיו למעוטי עבדים בני ישראל למעוטי ח"ע וחצי ב"ח, מבני ישראל ג"כ למעוטי ח"ע וח"ב והוי מעוט אחר מעוט ואתי לרבות ח"ע וחב"ח. וקשה כיון דאיכא תלתא מעוטי בפסוק אחד כולהו אתי למעט יעו"ש שהניח זה בוצ"ע, ולפמש"כ לק"מ דכל היכי דאיכא למיתלי המעוט בדבר אחר תלינן ולא אמרינן דהוי מא"מ והיכי דליכא למיתלי אז בהכרח הוי מא"מ ועיקר הנ"מ בין תרי מעוטים לתלתא מעוטים, דבתרי מעוטים אף דאיכא למיתלי חד מעוטא שאתי לאורויי אעלמא תלינן טפי לגופיה ואמרינן דהוי מא"מ לרבות, והיכי דהוי תלתא מעוטי אז אמרינן שפיר דחד מעוטא אתי לאורויי אעלמא וחד לגופיה והשלישי לגלויי אהני שנים דלא נימא דהוי מא"מ, אבל היכי ובתרי מעוטי אתי למעוטי כל אחד דבר אחר מגופיה ולא לאורויי אעלמא אז אין צריכין מעוט שלישי לאורויי דלא נימא דהוי מא"מ לרבות. דאל"כ כל היכי דאיכא תרי מעוטים למעוטי שני דברים הכי נימא דלעולם צריך מעוט שלישי לאגלויי אהני וזה פשוט, וא"כ הכא במעוטי דמאחיו מבני ישראל לית לן למיתלי אעלמא ותלינן מעוט אחד למעט עבדים ואידך תרי בהכרח הוי מא"מ למעט ח"ע וחב"ת דהוי לרבות, אך לשון רש"י בהוריות שמביא שם לראיה הקרא דזאת תורת העולה היא העולה דבתלתא מעוטי לא אמרינן דאתי לרבות, צ"ע דהתם כיון דממעטינן מכל מעוט דבר אחר אפילו בתרי מעוטי נמי לא אמרינן דאתי לרבות, וגם המתקת לשון הגמרא בהוריות דקאמר הרי אלו תלתא מעוטי דהעושה מפ"ע חייב בהוראת ב"ד פטור שמשמע לכאורה שמתלתא מעוטין ידענין זאת אשר באמת דין פרעי זה ידענין רק מעוט אחד כבסוגיא דשבת הנ"ל

ונראה לי להסביר הענין באופן זה דמסוגיא דגמ' חזינן דהיותר מסתבר למעוטי הוא יחיד שעשה בהוראת ב"ד, וראיה מר"מ דלית ליה רק תרי מעוטי ומוקים חד מעוט אזה עוקר וזה מניח ואידך למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד ואפילו זה יכול וזה יכול אינו ממעט, ולר"י דאית ליה תלתא מעוטי אז בהכרח מוקים חד מעוט למעוטי ג"כ זה יכול וזה יכול אבל לא מוקים המעוט השלישי אזה אינו יכול וזה אינו יכול דיותר מסתבר למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד מזא"י וזא"י, ואפילו מזה יכול וזה יכול נמי כמו לר"מ דממעט טפי יחיד שעשה בהוראת ב"ד מלמעט זה יכול וזה יכול וגם לר"י הוי כן אלמלא דלר"י איכא תלתא מעוטי, וגם ר"ש ס"ל כך אלא דס"ל דליחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צריך קרא כלל דאנוס הוא וכש"כ התוס' שם ד"ה ה"ג וכו' (צ"ג ע"א) ובאמת נוכל לומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד עדיף למעט גם מזה עוקר וזה מניח אלא כיון דאיכא מעוטי יתירי מוקמינן למעט גם זה אפילו אליבא דר"מ דליכא רק תרי מעוטי וא"כ אליבא דאמת דממעטינן גם זה עוקר וזה מניח וגם זה יכול וזה יכול מכ"ש דראוי למעט גם יחיד שעשה בהוראת ב"ד אלא דמ"מ צריך לזה מעוט יתר דאי לאו דליכא מעוט יתירא אז לא הוי ידעינן בזה יכול וזה יכול והוי מוקמינן לזה עוקר וזה מניח וליחיד שעשה בהוראת ב"ד וכמו לר"מ ושפיר קאמר ר"י שם בהוריות דעסיקנן רק בדין יחיד שעשה בהוראת ב"ד דמכל התלתא מעוטי ידענין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דאף דליכא לזה רק חדא מעוטא, אבל כיון דממעטינן זה עוקר וזה מניח וזה יכול וזה יכול דכל מלאכה שנעשית ע"י הצטרפות שני אנשים אינו חייב כ"ש דידענין ביחיד שעשה בהוראת ב"ד דמיקרי ג"כ דכל המלאכה נעשית ע"י הוראת אחרים והצטרפותם דאינו חייב ועין בזה היטב.

חלק אורח חיים

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה