אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן יח

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן יח

סימן יז

יבאר דמחולקין טומאה וכביסה. דלטומאת לא הוי בגד ולכביסה עדין שם בגד עליו.

זבחים (צ"ד ע"ב) בגד שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא שם קורעו ומכניסו במקום קדוש ומכבסו, ובכלי חרש שנתבשל בו קדשים ויצא חוץ לקלעים ונטמא נוקבו כדי שורש קטן ומכניסו במקום קדוש ושוברו שם, בכלי נחשת שנתבשל בו קדשים ויצא חוץ ונטמא פוחתו ומכניסו במקום קדוש ומקיים שם מצות מריקה ושטיפה ע"כ קצור המשנה.

וברמב"ם בפה"מ כתוב בזה"ל, בגד שיצא וכו' אם נטמא אחר שיצא, מפני שא"א להכניס בגד טמא למקדש קורע המקום שעליו הדם ומכניסו למקדש ומכבסו וזה מדרבנן, אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר הקריעה לפי שנאמר על הבגד ובכלי חרש מפרש הר"מ ונוקבו שיקוב אותו נקבים קטנים כשעור שורש קטן כדי שיטהר מטומאתו כמו שנבאר במס' כלים, אבל אם נקבו נקבים. גדולים אינו כלי ואינו חייב לשבר אותו במקדש שנאמר וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר והוא כבר שברו חוץ למקדש מפני שהנקב הגדול היא שבירה, ובכלי נחושת כתב וז"ל דבר תורה ואם בכלי נחושת בושלה ומורק ושוטף במים ומה שאמר פוחתו הוא שישבר אותו אבל אינו חייב במריקה מן התורה שנאמר כלי נחושת, כלומר וזה אינו כלי ואין הפרש בין כלי נחושת לשאר מתכת עכ"ל.

ובגמ' שם מתקיף לה רבינא קורעו, בגד אמר רחמנא והאי לאו בגד הוא. ומשני דמשייר בו כדי מעפורת, ופריך איני והאמר ר"ה ל"ש אלא שלא שייר כדי מעפורת, אבל שייר בו כדי מעפורת חבור הוי כלומר ועדין בטומאתו הוא, ומשני מדרבנן הוא. פירש"י דהטומאה מדרבנן הוא גזירה שמא לא יקרע רובה, אבל מדאורייתא טהורה ומותר להכניסה משום מצות כבוס עכ"ל, והנה שיטת הר"מ דהמכניס כלי שהוא רק ראשון לטומאה במקדש אין כאן איסור דאורייתא, רק איסור דרבנן יש כאן. והקשה המנחת חנוך (מצוה שס"ג) דא"כ גבי כלי חרש דנוקבו, כדי שורש קטן דעדין טומאה מדרבנן איכא וכ"ח אינו אלא ראשון וא"כ מאי מרויח בנקובה דבלא"ה ליכא רק איסור דרבנן ומתרץ כדי לעשותו תרי דרבנן, וע"ז הקשה חכם אחד דא"כ גבי בגד דשיטת הר"מ הוא דבמשייר בו כדי מעפורת ליכא רק מצות כביסה מדרבנן א"כ מאי מרויח בקריעתו דמקודם היה חק איסור דרבנן ומצוה דאורייתא ועכשיו איסור דרבנן ומצוה דרבנן והוא קושיא חמורה לכאורה עכ"ד.

אך י"ל עפ"מ שראיתי במשניות החדשות בלקוטים בשם הש"ל שכתב דהר"מ מפרש דלפי דמשני מדרבנן, חוזר ממה שאמר בתחלה דמיירי דמשייר בו כדי מעפורת, רק דאיירי בשלא נשתייר אפי' כדי מעפורת ואפ"ה בעי כבוס מדרבנן וא"כ בלא נשתייר בו כדי מעפורת י"ל דאפי' מדרבנן אינו מקבל טומאה דע"כ לא גזרו רק בנקרע רובה, וגזרו אטו לא נקרע רובה, אבל בלא נשתייר בו רק המעוט וגם כדי מעפורת ליכא, למיגזר אטו אם נשתייר בו כדי מעפורת וגם נשתייר הרוב, זה לא גזרו, וא"כ מרויחין בזה טובא דמקודם שנקרע אע"פ שהיה מצוה דאורייתא מ"מ הוי טומאה דרבנן ועכשיו שנקרע אע"ג דליכא רק מצוה דרבנן, אבל טומאה ליכא כלל אפי' מדרבנן.

ומש"כ בזה בספר תפארת ישראל על משניות להסביר שיטת רש"י דמפרש דאיירי בנשתייר בו כדי מעפורת ומדאורייתא אינו מקבל טומאה עוד ומ"מ מצות כבוס איכא בו מדאורייתא דמ"ש דלענין כבוס הוי בגד ולענין טומאה לא הוי בגד, ומתרץ דלענין טומאה דהוא מלתא דלשעבר שכבר קבל טומאה אז אמרינן דבקריעת רוב יצא מידי טומאה אבל כבוס דהוא ענין דלהבא עדין הוי בגד דגם לענין טומאה עדין יהיה ראוי לקבל טומאה אם יחדו מכאן ולהבא למעפורת, וכן הוא ההסבר גם לענין כלי חרס בנוקבו כשורש קטן דאינו כלי לענין קבלת טומאה ומ"מ עדין כלי הוא לענין שבירה, דהא גם לענין קבלת טומאה אם יחדו מכאן ולהבא לזתים עדין ראוי לקבלת טומאה ע"ש, אך לפי פירושו של הר"מ הנ"ל ליתא דהא בלא נשתייר בו כדי מעפורת אינו כלי כלל לטומאה ומ"מ הוי כלי מדרבנן לענין כבוס, ואם נאמר דלענין קבלת טומאה סגי כשלש על שלש ולא בעי כדי מעפורת א"כ גם לחלוקו אין מקום.

אכן י"ל דהכונה היא דלענין כביסה בעינן שם בגד ולא סגי בקבלת טומאה ושם בגד אינו אלא בנשתייר בו כדי מעפורת דאז הוא נקרא בשם בגד ואין סתירה מטומאה, דטומאה דלשעבר הקריעה ברובה מפקיעה מידי הטומאה שהיתה מכבר ואמכאן ולהבא סגי לענין קבלת טומאה שיהיה ראוי לשם דבר מה ובשלש על שלש סגי דראוי לטלאי, וגם לפי' הר"מ דסובר דגם בלא נשתייר כדי מעפורת בעי כביסה מדרבנן אע"פ דעתה אינו נקרא בשם בגד אבל רבנן גזרו בלא נשתייר כדי מעפורת אטו אם נשתייר בו כדי מעפורת דאז איכא מצות כביסה מדאורייתא. ועין עוד בס' קרן אורה על זבחים שהרגיש ג"כ בשיטת פיה"מ להר"מ ומשבח שיטתו ובדבריו מתישבים מה שגמגם בזה בס' ש"ל ע"ש ויובן וקצרתי.

וראיתי בס' מעין גנים על זבחים שכתב ע"פ שיטת הר"מ הנ"ל דראשון לטומאה מותר מדאורייתא להכניסו במקדש דהאי בגד איירי שהוא אב הטומאה, דאל"כ כיון דאינו אלא ראשון לטומאה ואינו אסור רק מדרבנן מותר להכניסו משום מצות כבוס דאורייתא והדבר תמוה ושגגה דהא כלי חרס שבודאי אינו אלא ראשון לטומאה דכ"ח לא נעשה אב הטומאה מעולם ומ"מ בעינן דוקא נוקבו וכמו שהעיר הס' מ"ח כאמור לעיל וע"כ כדי להקל האיסור ולעשותו מחדא דרבנן לתרתי דרבנן.

שוב ראיתי במל"מ (פכ"ג מה' כלים הי"א) באמצע דבריו ד"ה עוד נ"ל לחלק בין דבר שעיקר טומאתו הוא מדרבן לדבר שעיקר טומאתו היה מן התורה וכו' וז"ל וכעין זה צריכים אנו לחלק לסברת רבינו ז"ל שכתב (פ"ג מה' ביאת מקדש הי"ו) דמכניס בגדים טמאים אינו לוקה אלא בגדים שהם אב הטומאה אבל אם הם ראשון לטומאה אין לוקה עליהם אלא לוקה מ"מ, והנראה מדבריו שאין איסורו כי אם מדרבנן והנראה מסתמיות דברי רבינו דכל בגד שנטמא אף שהוא ראשון לטומאה קורעין אותו ויש לדקדק דאם הוא ראשון לטומאה כיון שאין איסורו רק מדרבנן למה קורעין אותו דהא לאחר קריעה נמי הא איכא איסורו מדרבנן אלא ודאי דשאני הכא שהוא טמא מן התורה אלא שאין איסורו כי אם מדרבנן להיכי שאין טומאתו רק מדרבנן, ויש לנו כיו"ב במקומות אחרים עכ"ל המל"מ, ומזה תראה ג"כ סתירת דברי המעין גנים הנ"ל וגם סרה הוכחת המנחת חנוך בין חד דרבנן לתרי דרבנן ועין בזה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה