אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן יב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן יב

סימן יא

יבאר אם על הנאת חמץ חייב כרת. גם יבואר דחלוקת השיעורין אין מחלקת לחטאות.

פסחים (כ"א ע"ב) אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה וכו', ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עכ"ל הש"ס ובתוד"ה כ"מ הקשו וז"ל שם וא"ת יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת דהא כתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכ"ת אה"נ א"כ לקמן (כ"ג ע"ב) דבעי מאי איכא בין חזקיה לר' אבהו לימא דאיכא בינייהו הא ואור"י דלא יאכל ולא תאכל ילפינן מלא תאכלו אבל כי, כל אוכל לא ילפינן מלא תאכלו עכ"ל, והנה על ראיתם זו דבהנאת חמץ ליכא כרת מהא דלא קאמר א"ב הא, הניח הצל"ח בוצ"ע ועין בנימוקי הגרי"ב שמישב זה ועי' עוד בשע"ה. (ריש הל' חו"מ) מה שהקשה שם. שדה"ת כאן סותרים למש"כ בדף (כ"ח ע"ב) ד"ה וחד לפני זמנו וע"ש מה שמישב.

ולכאורה היה נראה להוכיח דבהנאת חמץ ליכא כרת לפ"מ שהוכיח הגרע"א (סי' ק"ל) דכל אה"נ הנלמדים מלא יאכל ולא תאכל אף דאפיק בלשון אכילה ושיעורה בכזית מ"מ איסור הנאה שיעורו בפרוטה, מהא דקאמר (ב"ק מ"א) א"כ נכתב רחמנא לא יהנה, ואי נימא דשיעורו בכזית משו"ה אפיק בלשון אכילה לומר דשיעורו הוא בכזית אע"כ דבכל ענין שיעורו בפרוטה (ולא כן דעת הצל"ח פסחים כ"ב ע"ש).

והנה איתא בירושלמי (ריש ביצה ה"ב) ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת ובה"א זו"ז בכזית, רבי זריקן בשם ר"י ב"ח ל"ש אלא לבעורו הא לאכילה בכזית (פי' גם ב"ש מודו דשאור וגם חמץ שיעור בכזית) ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לבעורו בין לאכילה בכזית כן הוא הגירסא הכתובה בפ"מ ומפרש הפ"מ דאבית הלל קאי דלא נימא דכיון דפליגי רק בבעור ונימא דבאכילה סברי ב"ה דשאור שחמוצו קשה חייב אף בפחות מכזית קמ"ל דלב"ה שאור וחמץ באכילה שיעורן בכזית, והקרבן עדה גורס בין לאכילה בין לבעור ככותבת ואליבא דב"ש קאי ופליג אדריב"ח. קם ר' מנא עם חזקיה ואמר ר"ח דבאכילה כו"ע בכזית ק"ט, א"ל הן שמע רב הדא מלתא, כלומר ממאן שמע רבי דבר זה א"ל מן ר' אבהו (א"ל ואף אנן אמרין ר' אבהו בשם ר"י בין לבעורו בין לאכילה בכזית פ"מ) דילא כן, ניתני שלשים ושבע כריתות בתורה, ופירש הק"ע דאל"כ אלא דב"ש סברי דאף באכילה שאור בכזית וחמץ בככותבת קשיא ליתני במשנה ריש כריתות ל"ז כריתות, ונחלק חמץ לשתי כריתות לשאר וחמץ דכיון דאין שיעורן שוה אם אכלן בהעלם אחת חייב בשתים, ומתני' קחשיב כמה קרבנות חייב אם עשה כל הכריתות בהעלם אחת, אלא מדלא קחשיב אלא ל"ו כריתות ש"מ דשיעורן שוה עכ"ל, ולפי זה ההוכחת הירושלמי הוא דא"כ לא אתיא המתני' דכריתות כב"ש ע"ש, ולפרושו של הפ"מ קאי הראיה לב"ה דאם נימא לב"ה חייב על אכילת חצי זית משאור א"כ הו"ל למיתני האוכל חצי זית שאור וכזית חמץ בפסח אלא ודאי דשיעורן שוה וקתני האוכל חמץ משאור נמי במשמע ע"כ מהירושלמי הנצרך לעניננו, וא"כ אף אנו נאמר אי דהנאת חמץ הוא בכרת ושיעור הנאה הוא בפרוטה, א"כ ליתני ל"ז כריתות דאכילה בכזית והנאה בפרוטה וזה קשה טפי דיהיה המשנה קשה לר' אבהו, אע"כ דאין חיוב כרת על הנאת חמץ והוא לכאורה ראיה נכונה וחדוש קצת על התוס' שלא עמדו ע"ז

אכן באמת לאחר העיון אינה ראיה כלל, דאיתא בכריתות (ג' ע"א) אמר ר' אלעזר א"ק הושעיא כ"מ שאתה מוצא שני לאווין וכרת אחד חלוק חטאות ביניהן ומאי היא מפטם (היינו מפטם את השמן שעשה משה בשיעורו ממש) וסך (היינו שסך משמן המשחה שעשה משה) דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וגו', כרת אחד דכתיב אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו, עכ"ל הש"ס, וחזינן מזה במפטם וסך להכי הוי חלוק לחטאות הואיל ואיכא לאו מיוחד למפטם ולאו מיוחד לסך. אבל אילו היו תרוייהו מפטם וסך בלאו אחד וכרת אחד אז לא היה חלוק לחטאות, אע"פ שאינן שווין בשיעוריהן. דשיעור מפטם כשעשה כל השיעור, כמו שעשה משה וכמו שפסק הר"מ (פ"א מהל' כלי המקדש ה"ד) וז"ל העושה שמן המשחה כמעשה הזה ובמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו וכו' (הלכה ה') הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת ובשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו עכ"ל, והוא מגמרא (כריתות ה') והובא שם בכ"מ ותניא כמה יסוך ממנו ויהיה חייב ר"מ אומר כל שהוא ור"י אומר כזית וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"מ, והרי הן בשיעורין אינן שווין ואפ"ה עיקר חלוק חטאות ביניהון הוא מטעם דהלאווין חלוקין.

עוד יש להביא ראיה פשוטה דאין חלוקת השיעורין מחלקין לחטאות מהא דאיתא ביומא (פ"א ע"א) אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת ופירש"י דחד שמא הוא דאכילה ושתיה מחד קרא נפקי, וכן במשנה דכריתות הנ"ל נמי לא חשבינהו בתרתי ואע"פ שאכילה ושתיה חלוקין בשיעוריהן. דאכילה בככותבת ושתיה במלא לוגמיו וע"כ משום דשתיהן באזהרה אחת מוענותם את נפשותיכם כפירש"י וכרת אחת מוכל הנפש אשר לא תעונה וגו' ונכרתה שו"ר בספר תוספות יוה"כ למוהר"ם ב"ח במקומו שכתב שמהמשנה הזאת מוכיח הר"מ ופוסק (פ"ו מהל' שגגות) דתמחויין אינן מחלקין כר"ע ולא כר' יהושע, אע"פ שר"ע תלמידו של ר' יהושע היה והו"ל למיפסק כר"י משום דסתים המשנה הכא שאכילה ושתיה ביוה"כ אינן מחולקין ואע"פ שחלוקין בשיעוריהן ג"כ והוי נמי כתמחויין מחולקין ומכש"כ דתמחויין גרידא אינן מחלקין עכת"ד ע"ש, והרי שגם הוא הרגיש בהרגשנו במה ששיעוריהן אינן שווין ואפ"ה אינן מחולקין לחטאות, ואין להקשות דא"כ תקשה דלא אתיא המשנה דכריתות כר"י, דלר"י הו"ל למיתני ל"ז כריתות דהיינו האוכל והשותה ביוה"כ כיון דהוי כחלוקין בתמחויין, ז"א דכיון דלא הוי רק מטעם תמחויין מחלקין א"כ כי היכי דלא חשיב ככל איסורי מאכלות כמו פגול נותר חלב חטאות כשהמה מחולקין בתמחויין משום דלא חשיב רק כו האיסור ולא הפרטים שאפשר למצא בהם, ה"נ לא חשיב ביוה"כ אכילה ושתיה, כיון דשתיה בכלל אכילה ואין זה אלא מטעם תמחויין מחלקין.

והמורם מזה דאין חלוקת השיעורין מחלקין לחטאות וא"כ הפירוש בירושלמי שמובא לעיל אינו כש"כ הפ"מ וק"ע דהראיה היא מדחלוקין שיעור שאור ושיעור חמץ ע"כ ג"כ מחלוקין לחטאות, אלא כמו שנכתב בזה לקמן דהנה פירושו של הפ"מ שכתב שהראיה היא לב"ה דלא נימא דב"ה אאכילת שאור חייב בחצי זית לפירושו אין מקום כלל כיון דחלוק חטאות לא תליא בחלוקת השיעורין אלא בחלוקת הלאווין, והיכן מצינו לאו מיוחד לב"ה אאכילת שאור בחצי זית וע"כ הפירוש כש"כ המפרש הק"ט דהראיה קאי לב"ש והראיה הוא באופן זה, דהא אי נימא דלב"ש גם על אכילת חמץ אינו חייב רק בככותבת וע"כ מוכרחין אנו לומר דילפי ב"ש שאור שאור לג"ש אכילה ובעור דכמו דבבעור חלוקין חמץ משאור, דבחמץ אינו עובר בבל יראה רק אככותבת ה"נ לגבי אכילה אינו חייב רק עד שיאכל ככותבת, וכמו דמצינו בש"ס דילן אליבא דב"ה דילפי שאור שאור לגז"ש בעור מאכילה דשווין הן בכזית, ה"נ נימא לב"ש להיפך לקולא דילפי שאור שאור לגז"ש דאינו חייב רק אאכילת חמץ בככותבת וא"כ איכא לאווין חלוקין דהא גז"ש כמאן דכתיב בגופייהו דמי, וכיון דאיכא לאווין חלוקין וכרת אחד שפיר איכא חלוק חטאות וא"כ שפיר קפריך דליתני ל"ז כריתות, משא"כ בהנאת חמץ אף אי נימא דאהנאת חמץ איכא כרת ושיעורה בפרוטה, מ"מ ליכא רק חד לאו דמלא יאכל חמץ נפקא בין אאכילה בין אהנאה, וחד כרת דמכל אוכל חמץ ונכרתה קאי בין אאכילה בין אהנאה, וכל היכי דליכא רק חד לאו וחד כרת אע"פ שאינן שווין בשיעוריהן ליכא חלוק חטאות כאמור והבאור הזה בירושלמי ברור הוא בעיני בע"ה ודו"ק פרוס הפסח תרע"ה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה