אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן יא

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן יא

סימן י

ק"ל דמילת זכריו מעכבתו בפסח. איך הוא הדין אם הוא אנוס שאינו יכול למול כגון שאין לו איזמל או דא"י למול. אבל התינוק ראוי למול אם בכה"ג מעכבתו בפסח או לא:

יבמות (ע"א) בהא דאיבעיא להו שם אי ערלות שלא בזמנה חשיבא ערלה ומייתי ראיה מהא דתניא מנין לתן את האמור של זה בזה, דהיינו שבזכרים מעכב גם אכילת פסח אע"פ שבשעת עשייה לא היה מעוכב, וה"ד כגון דאיתיליד ביני ביני ודחי דהא המול לו כל זכר אמר רחמנא והאי לאו בר מהילא הוא, ומוקי כגון דכאיב לו עינו ואיתפח ביני ביני, או בטומטום שנקרע ביני ביני ועוד אוקימתא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבה"א. באופן שכל האוקימתות איירי רק באופן שהעכוב היה מצד הולד שלא היה ראוי למול בשעת עשייה, ורק לאוקימתת רבינא איירי שהאונס הוא מצד האב, והרמב"ם (הל' ק"פ) הביא כל האוקימתות ורק אוקימתת רבינא שאביו ואמו חבושין בבה"א השמיט וצריך טעם.

והנראה לכאורה דלכל האוקימתות הוא דוקא שהעכוב מצד הולד שאינו ראוי להמול אבל כשהעכוב והאונס מצד האב כגון שחבוש בבה"א זה מיחשב רק כאונס דעלמא, ובאונס איכא מחלוקת ר"י ור"ל אי אונסא כמאן דעביד אי דלא עביד, עי' ר"ן בקידושין (פ' האומר סי' תרמ"ט) ומסיק שם הר"ן דהלכה כר' יוחנן דאונס לא הוי כמאן עביד, וא"כ שגזירת הכתוב שתנאי הוא בעשיית הפסח שמחויב למול זכריו ולפיכך לא מהני אונסו דאב לומר דהוי כמאן דמהול, ורק אי איכא אונס בתינוק דהוי כערלות שלא בזמנה שע"ז לא גזרה התורה לומר המול, וכפרכת הש"ס בפשיעות אערלות שלא בזמנה, ותיפוק לו המול לו כל זכר אמר רחמנא והא לאו בר מהילא הוא, ועי' בתו' כ"ב י"ג ע"א ד"ה שנאמר לא תהו בראה ור"י מפרש הא דלא נקט קרא דפרו ורבו משום דפטור הוא דאנוס הוא וגם ע"ה יש להעיר דאין האונס משוהו לפטור מאותה מצוה רק האונס מבטל העונש והחטא מאותה מצוה לאדם האנוס בדבר וכהיום מצאתי שהרגיש בהתוס' הנ"ל הס' או"ד וע"ש שהאריך שם בפרט זה]. ומאן דמתרץ כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבה"א ס"ל דאונסא כמאן דעביד אבל לדינא לא ק"ל הכי ולפיכך שפיר השמיט הר"מ האוקימתא הזאת אגב אורחא ראוי להוסיף מאן דתירץ כגון שחבושין בבה"א פירש"י התם ולענין פסח עשה שליח, וקשה דא"כ לענין מילה נמי יעשה שליח, ובס' ע"ב להגרי"א מטעלז ראיתי שהעיר בזה ורצה לפשוט מכאן דאין שליחות למילה והוא טעות, דאי נמי אפי' אין שליחות למילה, מ"מ ז"א אלא לענין דלא נחשב כאילו הוא עשה המצוה, אבל מצות מילה מיהו נתקימה ואין עכוב בדבר עוד וא"כ אם באפשר לו למול ע"י אחר בודאי גם לרבינא הו"ל לעכב את הפסח, וע"כ הכונה שאיירי שאינו יכול למצא מי שיתעסק במילה אבל לשחיטת הפסח יש לו מי ששוחט בעבורו וממנה אותו בחבורתו ועכצ"ל הכי לשיטת הגאונים, הובא בב"א שס"ל שבמצות מילה אין המצוה מוטלת בפרט על האב רק ההשתדלות מוטלת עליו שישתדל שיהא בנו מהול אבל לא עצם המעשה שיהא נימא שהמל בשליחותו כאילו הוא מל, ולשיטתם בודאי קשיא ימול אחר עבורו ע"פ השתדלותו אע"כ דלית לו מי שימול את בנו].

ובפסחים (צ"ב) אמרינן דאיזמל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת ופירש"י אף להביא דרך חצירות אף שמעוכב עי"ז פסחו, ובהגהות הרש"ש במקומו הקשה עליו בכה"ג אנוס הוא ואינו מעכב וכדאמרינן ביבמות ע"ש, ולפמש"כ לק"מ כיון דליכא אונס בתינוק והתינוק ראוי להמול אין האונס שמצד אחר מבטל העכוב ואפי' לרבינא שמתרץ כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבה"א נמי נ"ל דבכה"ג אינו פוטרו, דאטו אם אין לו סכין למילה לא יהא מעוכב מפסח משום זה, הרי הו"ל להכין מאתמל ואין זה אונס כלל, והרש"ש פירש וכן הביא בשם רש"י (שבת ק"ל ע"ב). ד"ה שלא ברצון ר"א ומחלוקתו הא דאמור דהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת באיזמל לא איירי לענין פסח אלא מילה גופה נקראת עשה שיש בה כרת דמי שאינו מל א"ע חייב כרת, אכן דבר זה תליא בשני הלשונות של רש"י (ברכות י"ט ע"ב). ד"ה אמרת וכו' ולמול את בנו נמי מצוה כרת היא ואית דאמרי בערבי פסחים נמי קאמר דמילת זכריו מעכב הפסח ע"ש.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה