דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קלה. · פירוש ו
ע״ש אר״מ ב״פ משום ר׳ ינאי הכא במקדיש בהמתו לבה״ב חוץ מגיזותי׳ וכו׳, דאמר חוץ מגיזה וכחישה עכ״ל, גם כאן תפסו על הרמב״ם ז״ל שכתב בהקדיש בהמתו חוץ מגיזותיה, והשמיט הא דכחישה. ולפע״ד נראה דכל שמקדיש צאנו חוץ מגיזותיה היינו דיגוז תחלה ואח״כ ימסור הצאן הגזוז להקדש, דהרי לא אמר חוץ מצמרה אלא מגיזותיה שהוא הצמר התלוש, וע״כ כוונתו לגזוז תחלה, וא״כ הא דקאמר בגמ׳ דאמר חוץ מגיזה וכחישה לאו דוקא, אלא דהוה כאמר דיגוז תחלה ואח״כ ימסור הצאן הגזוז, וזה נכון מאד אולם מכח זה נצמח לי קושי׳ עצומה על הרמב״ם שפסק בלוקח גז צאנו של עכו״ם דפטור דוקא בלקחם אחר שגזזן עכו״ם, אבל לקח הצאן לגוזזן אע״פ שחזרן הצאן לעכו״ם אחר הגזיזה חייב, שאין החיוב אלא בשעת הגיזה עיי״ש בכ״מ וכוונת הרמב״ם ז״ל מבוארת, דמי שלקח לגזוז צאן של עכו״ם, הרי הצאן שלו מקרי עד אחר הגיזה, דהרי איכא כחשי דצאן ולא יוכל בעל הצאן לעכב הגזיזה לומר המתן על הצמר עד אחר שחיטת הרחלות, וא״כ מ״ש הכא דמקדיש בהמתו לבה״ב חוץ מגיזותיה וכחישה, דהיינו שהניח לעצמו רשות לגוזזה והוה ממש כלקח גז צאן מן העכו״ם שיגוז הוא לעצמו את הגיזה מן הצאן שחייב לדעת הרמב״ם וצע״ג ועיין מה שאכתוב לקמן בדין הנ״ל ודו״ק.