דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קלג. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ כיון דשמענא להא דתני׳ הצנועים מושכין את ידיהן וכו׳ משקל נמי לא שקילנא לבר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהני, ולפרוס ידיה אונסי׳ לי׳ עידניה עכ״ל, הנה הרמב״ם והטור השמיטו כל השקיל וטרי׳ ופסקו האי דינא בזה״ל ״לא יחטוף הכהן המתנות ולא ישאל בפיו אלא א״כ נותנין לו בכבוד ובזמן שהם רבים בביהמ״ט הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין, ואם הי׳ כהן צנוע ואין מכירין אותו שהוא כהן ה״ז נוטל כדי שיודע לכל שהוא כהן״ עכ״ל הרמב״ם, וקרוב לזה ממש לשון הטור, ועיין מה שהאריכו בזה הדרישה הב״ח והטו״ז ואחריהם הלב ארי׳ ז״ל, ובאמת הסוגי׳ תמוה מאד, דהא דאביי לא שקיל מפני ששמע האי ברייתא דהצנועים מושכין ידיהן בחילוק לחם הפנים לכאור׳ אינו מספיק כלל, דלמה לא שקל אם שלחו לו לביתו בדרך כבוד, וע״כ לומד דלא הי׳ הדרך לשלוח המתנות לשום כהן אלא מתחלקות בשוק של טבחים ששם מתאספים הכהנים, כמו בלחה״פ שנתאספו בעזרה, ומה דשקיל במעלי יומא אוחרא כתבו התוס׳ משום דהאי יומא המתנות מרובות, והכהנים מתאספין, ואלו לא הי׳ נוטל הי׳ אומרים שאינו כהן עכ״ל ור״ל שאז מפני רוב המתנות לא היו חוטפין משום דהיו מתנות לרוב כדי שיגיע לכל או״א ככל הצורך ולכן אז הלכו גם הצנועין שמשכו ידיהם כל השנה, אבל במעלי יומא דכיפורי הלכו כולם, אלא דא״כ למה נתן אביי כדי לאחזוקי בכהני, תפ״ל דהלך כמו כל הצנועים שהלכו אז מפני שהי׳ די סיפוק לכולם. אבל הנראה לפע״ד בזה דהן אמת שביום הזה הי׳ המתנות מרובות לכן הלכו גם הצנועים, אלא דע״י שהלכו שוב הי׳ בא לידי חטיפה, ואולי כדי להקדים עד שלא היה דרך כבוד לעמוד שם ולקבל מתנות ומ״מ עמד אביי שם כדי לאחזוקי נפשי׳ בכהני, אלא דא״כ גם על שאר צנועים סובבת הקושי׳ דפריך הש״ס ולפרוס כפיו, ולא יצטרכו לבוא לידי בזיון, ולכן צריכין אנו לחלק בין שאר כהנים לאביי, דודאי סתם כהן שאינו אדם מסויים ונכבד בעירו אם יעלה לדוכן בין אחיו הכהנים מלתא דלא רמי׳ על הציבור הוא, לידע אם הוא ג״כ בתוך העולים, או לא, לכן כל הצנועים היו מוכרחים לקבל מתנות בעיוה״כ כדי לאחזוקי בכהני ולא מהני להו הדוכן, אבל על אביי דהוא הי׳ מסויים ונכבד בעירו, פריך שפיר דעלייתו לדוכן ודאי עושה רושם על הציבור, והוא לא היה בטל בתוך שאר הכהנים פשוטי העם וע״ז הוצרך לתרץ דאונסי׳ לי׳ עידנא ולפ״ז יפה הוציא הרמב״ם ז״ל מתוך האי שקיל וטרי׳ דדוקא במקום דאיכא חשש בזיון כבוד הכהן יש למשוך מלקבל, אבל אם אין מכירין אותו ר״ל שאינו איש מסויים ראוי לקבל כדי לאחזוקי נפשי׳, ודו״ק היטב.