דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכא: · פירוש ה
גמר׳ רי״א האלל וכו׳, אר״ה והוא שכנסו, ופרש״י ז״ל דע״י שכנסו גלי דעתי׳ דלא בטליה מעיקרא, אבל נתכנס מאליו, כגון שכנסוהו תינוקות וכו׳ עכ״ל, הנה ה״ה אם כנסו גדול בכוונה אם אינו המפשט בעצמו שאין כאן גילוי דעת דלא בטליה, לא מהני להחשב בשר לטמא טומאת נבלות, כאשר מסביר לן רש״י ז״ל דמחשבה שאח״כ מהני דוקא לשווי׳ אוכלא לקבל טו״א, אבל לא לשווי׳ בשר ולהיות מטמא כנבלה, ולכן צ״ל דמה שכתב רש״י אבל נתכנס מאליו ע״י תינוקות אורחא דמלתא נקט אבל ה״ה כנסו אחר שלא הפשיט, וממילא דוקא בפלטתו סכין אבל בפלטתו חיה לא מהני תו הכנוס לשווי׳ בשר, דכאן לא שייך גילוי מלתא למפרע, אלא דלפי מה דמסיק דר״י אליבא דר׳ ישמעאל אמר למלתי׳, דס״ל דעור לא מבטל, א״כ בפלטתו חיה בלאו כינוס מטמא כנבלה ורק בפלטתו סכין בעינן כינוס משום דבטלו מדעת, וא״כ לכ״ע דהעור בעצמו בלא מחשבה מבטל הני חצאי זיתי בשר, אין לדין דר׳ יהוד׳ שום מקום, אבל הרמב״ם בפ״א מאבה״ט פסק כר״ע מ״מ פסק הא דר״י וכדמפרש ר״ה והוא שכנסו, וכתב דבין פלטתו חיה ובין פלטתו סכין מהני הכינוס לשווי׳ נמי בשר, ולדידי׳ כל שמתכנס ע״י גדול ומדעת אפילו אינו המפשיט מהני׳ וכבר השיגו הראב״ד ז״ל, ועיין בכ״מ ובלב ארי׳ מה שכתבו בזה. והעיקר דהרמב״ם ז״ל מפרש דהגמר׳ במסקנא דקאמר ור״ה דאמר כר״ע על כל השני מימרות קאי, ואע״ג דר״ע סובר דהעור מבטלן, מהני הכינוס לשווי׳ בשר לטמא טומאת נבלות, ואם נתכנס בלא מחשבה מאליו אפילו טו״א אינו מיטמא וכדאמר לעיל, והסוגי׳ מתפרש בדוחק, אבל גם לפרש״י ז״ל הסוגי׳ אין לו פירוש מרווח, וכאשר נדחקו התוס׳ בקושייתם כאשר תראה ודו״ק היטב.