דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכא: · פירוש ג
ע״ש ר״י אמר ישנה לאברים, לאו מתה היא. פי׳ אלא כחי׳ לכל דבריה לענין אבמה״ח וכן לענין הרבעה ולענין העמדה והערכה, אלא לענין טו״א בלבד הוה כמתה וכן שלא תציל הבלועין בתוכה באוהל המת כדלקמן. ועיין בלב ארי׳ דקמתמה למה לא תציל החיות גם מטו״א, ומ״ש מדגים ובן פקועה דאין טעונים שחיטה, ומ״מ החיות מצלת מט״א וכמש״כ התוס׳ לעיל פ״א ע״ב ד״ה הואיל, ולכן יצא לחדש בדבר החדש דהאי דמקבל טומאת אוכלין בעודה מפרכסת באמת רק מדרבנן הוא, הואיל ונראית כשחוטה, ומש״ה בנחרה אינה מקבלת טו״א דאוקמי אדאורייתא דהחיות מציל, ומסולק בזה מה שעמד בו הראב״ד ז״ל פ״ג מטו״א, אבל לחזקי׳ דס״ל דמפרכסת אינה כחיה באמת מקבל טו״א מה״ת עכד״ק עיי״ש. ואני תמה דלפי דבריו לחזקי׳ באמת אין חילוק בין שחיטה לנחירה, ובין טמאה ונכרי לטהורה וישראל וזה ודאי ליתא כמו שביארנו, והוא ז״ל לשיטתי׳ אזיל שכתב למעלה דגם לחזקי׳ אסורה מפרכסת לב״נ באיסור בעלמא כמו אבמה״ח של עוף לרמב״ם. וכל זה דוחק אחר דוחק ואחרי כל הדחוקים עדיין לא יתיישב למה נכרי בטמאה לא מהני מחשבת עצמו לאכלה להיות משווי׳ אוכלא. הא חדא שנית קשה לי על דבריו דמשמע דלא קשי׳ לי׳ על ישראל בטהורה כלום ולכן ניחא לי׳ דמדרבנן החמירו בישראל בטמאה ולנכרי בטהורה דנראה כשחיטה כשרה דמקבל טו״א מה״ת, ובאמת לפי קושייתו זה ליתא דגם בשחיטת כשרה בעודה מפרכסת תקשה מ״ש מדגים ובן פקועה דהחיות מציל מטו״א. וזה הי׳ מקום ליישב לדעת התוס׳ לעיל פ״ד ע״א ד״ה בעינן העמדה והערכה דסברו, דבשחיטה כשרה באמת אינה כחיה לא לענין הרבעה ולא לענין העמדה והערכה דבהא דהתירה התורה לאכול בחותך כזית ממנה בעודה מפרכסת, גלתה לן דהשחיטה הכשרה משווי׳ לה כמתה לגמרי וממילא לכל מילי, אבל מה יענה לדעת הרמב״ם ז״ל דס״ל דגם בשחיטה כשרה הוה כחיה לכל דבריה כמבואר מתוך פסקיו בפ״א מהל׳ א״ב ובפ״א מאבה״ט עיי״ש. וא״כ טו״א למה תטמא מה״ת ולא נאמר דהחיות מצלת ואי משום דאין בה משום אבמה״ח, הלא גזה״כ הוא לענין זה לבד הא לשאר מילי הוה כחי׳. ולכן נראה לפע״ד דבין לחזקי׳ ובין לר״י, הא דמפרכסת הן בטהורה והן בטמאה בשחיטה כשרה ע״י ישראל דמטמא טומאת אוכלין מה״ת הוא, ואע״ג דלשאר מילי הוה כחי׳, מ״מ המעשה והמחשבה משווי׳ לי׳ אוכלא, ואין לדמות זאת לדגים ולבן פקועה, דלא נעשה מעשה להשוותו אוכל, ובפרט לדעת הרמב״ם ז״ל דבן פקועה שהפריס עג״ק בעי שחיטה מה״ת כאשר ביארתי במקומו, דליכא מזה שום ראי׳ ודו״ק.