דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קיז: · פירוש ב
ע״ש העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים וכו׳, על הסידור הזה יש להעיר דפתח בעור, והניח האלל והעצמות וכו׳ שהם כולם חלקי הבהמה, אלא שאינם בשר וקתני הרוטב והקיפה שאינם שייכים כלל לבהמה, אלא שבשעת בישול מתחברים לבשר להיות מאכל אחד. והוא דקדוק עצום לכאור׳ אבל מזה נראה לפע״ד דהוכיח הש״ס דתניא להא דת״ר שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה. דבהאי עור דקתני במתניתן יש לפרש שני פירושים האחד דמיירי בעור הרך או ששלקה וכדאמר רבב״ח לעיל ע״ז ע״ב על הברייתא דקתני בנבלתה ולא בעור ולא בעצמות וכו׳, דלא נצרכה אלא שעשאן ציקי קדרה וכאשר נדבר מזה לפנינו. וזאת מצטרף לטומאת אוכלין ולא לנבלות דלאו מאכל גמור הוה אלא ע״י הדחק נאכל עם הבשר, ולגבי נבלה נתמעט מבנבלתה אבל לגבי טו״א אין לנו מיעוט, לכן מצטרף עכ״פ אע״ג דבפ״ע גם בלי מיעוט אינו מאכל גמור. שנית מצינן לפרש דהאי עור עור גמור ובלי שליקה ולא מצד שנעשה אוכל ע״י שליקה אלא דמצד שומר לבשר מצטרף לטו״א, אבל לא לנבלות וכדרשינן מקראי בגמר׳ דשומרים לטומאה קלה ולא לטומאה חמורה. והתנא בסידורו רצה להשמיענו דמצד שומר קאמר דעור מצטרף, לכן הפסיק בין העור לאלל ועצמות וגידין וכו׳ דהני כולן בראויין לאכול ע״י הדחק כדמפרש לקמן בגמ׳ וכן הוא בפיה״מ לרמב״ם, אבל העור לאו מה״ט מצטרף אלא מצד שהוא שומר לבשר, ולכן הפסיק ביניהם ברוטב וקיפה וסידר תחלה העור מצד שומר, הרוטב והקיפה שהם טפלים לבשר, ואח״כ האלל וכו׳ שכולן יש לאכלן בדוחק. וזה נכון וברור בס״ד ועיין לקמן בדיבורים הסמוכין ודו״ק.