דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קי: · פירוש ב
תוס׳ ד״ה טלית שאולה מדאורייתא פטורה לעולם וכו׳ ולענין ברכה נראה שאין לברך על השאולה וכו׳ ואעפ״כ המברך לא הפסיד עכ״ל. הנה המהר״ם שיף ז״ל כתב דהתוס׳ דברו מטלית שאינה מצויצת דאלו בטלית מצויצת ודאי מברך דאדעתא דהכי השאילו כדי לצאת בו עיי״ש, אולם לשון התוס׳ לא משמע דמיירי בטלית שאינה מצויצת, אבל עיין באו״ח ריש סי׳ י״ד בט״ז שם דרק במי ששואל טלית לתפלה וכנהוג אצלנו שלא ללבשו כל היום אמר הרא״ש ז״ל סברת דמסתמא אדעתי׳ דהכי שואל לו, שיהי׳ במתנה עמל״ה כדי שיצא בו ידי מצוה, אבל אם שואלה לצורך לבישה בעלמא אע״פ שהטלית מצויצת, ליכא האי אנן סהדי. ולכן אף בטלית מצויצת שפיר כתבו התוס׳ דאין לברך, דמיירי בשאלה סתם ולצורך לבישה. ומ״מ סיימו דהמברך לא הפסיד דאפילו בכה״ג כיון דדרך העולם לברך על טלית מצויצת שוב גם בשואל סתם אמרינן דעמל״ה נתנו לו כדי שיוכל לברך עליו כרגיל כנלפע״ד בכוונת התוס׳ ודו״ק.