אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף קי: › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף קי: · פירוש א

דף קי:

ע״ב גמר׳ דתני׳ כל מ״ע שמתן שכרה בצדה אין בי״ד של מטה מוזהרין עליה, ופרש״י ז״ל דלכך פי׳ מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו ענשו שלא תטול שכר זה, עכ״ל. לכאור׳ נראה דאין לו שום עונש אחר גם מידי שמים לא, רק שנפסד שכר המצוה, אלא דא״כ הוה האי מצוה רשות בעלמא דמי שירצה לקיימה יקבל שכר ומי שלא יקיימה לא יטול השכר אבל לא עבר אמימרא דרחמנא, וזאת אי אפשר לומר כן מכמה טעמים כמובן, ובפרט שלשון הגמ׳ סותר פירוש זה דהרי אמר דאין בי״ד של מטה מוזהרין עליה, ולדיוקא אתא אבל בי״ד של מעלה מעניש על ביטול מ״ע זו כמו בשאר מ״ע דנענש על ביטולה, דהרי אפילו על ביטול לבישת בגד של ד׳ כנפות אמרו ז״ל, דנענש בעידנא דריתחא אע״ג דהוא רשות שלא ללבוש בגד של ארבע כנפות, ולכן קשה למה באמת אין בי״ד של מטה מוזהרין עליה לכופו לקיים מ״ע זו, כמו שאר מ״ע כיון דגם עליה נענש בידי שמים על ביטולה, הרי הוא עובר אמימרא דרחמנא בשב ואל תעשה.

ולולי פי׳ רש״י ז״ל הייתי מפרש הכי, דכבר אמרו חז״ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם, וצ״ל דכל יעודי התורה על קיומה, וענשה על ביטולה, שמצינן בתורה על כלל האומה קאי, ולא על היחיד המקיים או העובר, כי דין היחיד הוא בעולם הנשמות אלא שיש פרטים יוצאים מן הכלל עיין מה שהארכתי בזה בספרי שביבי אש בפ׳ בחקתי, ומ״ע שמתן שכרה בצדה היא ג״כ פרט היוצא מן הכלל, וקאי על היחיד העושה וכאשר מוכח מהאגדה דסוף מכילתן דתני׳ ר׳ יעקב, שכל מצוה שמתן שכרה בצדה תחיית המתים תלויה בה, דר׳ יעקב מעשה ראה שאמר לו אביו להביא גוזלות וכו׳ ובחזרתו נפל ומת וכו׳, עיי״ש הרי דמחלק בין שאר יעודי התורה דכתיבו על כלל קיום התורה דקאי על עוה״ז לפני התחיי׳, ועל כלל האומה ולא על היחיד, ולכן לא קשה לי׳ למה יש צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברשעתו, אבל במצוה כמו כבוד אב ואם ושלוח הקן דמתן שכרה בצדה, לא ניחא לי׳ לפרש דקאי על כלל האומה, ובטעמא דהא מלתא י״ל דקיום התורה בכללה וע״י כלל האומה, מביא אישור האומה בטבעה ודלא כמש״כ הרמב״ן ז״ל ריש פ׳ בחקתי ד״ה ונתתי משכני בתוככם, וכאשר הארכתי בזה במ״א, דכל שהאומה גדורה בעריות ובמאכל ומשתה, ומלומדה בדעות ובמדות נשמור את דרך הצדק והיושר, מגיע לה כל טוב וכל אושר, ויושבת לבטח בארצה באין מפריע, והכל בטבע הענין, ולכן יפה אמרו חז״ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דכל יעודי התורה לא בדרך שכר שנקבע להם מאת השם ית׳ אלא הוא מונח בטבע הענין, וכל זאת בכלל התורה וכלל האומה, אבל במצוה פרטית לא שייך לומר דאם האומה יחזיק בהאי מצוה יחידית, תאריך ימים על הארץ הטובה לרגל מצוה זו כמובן, ולכן ע״כ לומר דהאי הבטחה דרך שכר סגולי ולא טבעי נאמרה, וא״כ ממילא דקאי על היחיד דכיון דהוא שכר המגיע למקיימה שלא מדרך הטבע, אלא שהוקבע לו שכר זה לא תלי הדבר בכלל האומה וכל או״א נידון מעצמו, ולכן שפיר קשי׳ לי׳ לר׳ יעקב היכן אריכת ימיו של זה והוכיח מזה דשכרו אחר התחי׳ ומעתה מאד עמקו מחשבות האי גברא רבה דאמר דכל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בי״ד של מטה מוזהרין עלי׳. דכל מה שאנו מצוויין לכוף לקיום המצוות למי שאינו רוצה בהן צריך טעם, דמה שמורגל בפינו לומר דמצד ערבות מחויבים לעשות כן הוא גופא בעי טעמא דמה לי ולו למי שאינו רוצה לעשות סוכה או להניח תפילין דבר שאינו מגיע שום נזק לאחרינא, אבל כפי הצעתינו דלעיל מובן הדבר, דהלא אישור האומה על האדמה תלוי׳ בקיום התורה והמצוה, ולכן כל יחיד ויחיד המבטל קיום המצוות מסייע לאבדון האומה בכללה, כי אם רבים יהי׳ העוברים יגיע הנזק גם להמקיימין המועטים מטבע הענין כנ״ל, ולכן שפיר כופין על המצוות, אולם מצוה שמתן שכרה בצדה, הלא יצאה מן הכלל לידון בפרט שכל המקיימה יגיע לו שכר בעולם התחי׳ ליום שכולו טוב וארוך, ואז אין ערבות ואין אחד תלוי׳ בחבירו, וכל או״א פרי מעללי׳ יאכל, ומה לי ולו לכופו שיקיים מצוה כזו על כרחו, מצוה שאין אישור האומה בכללה תלוי׳ בה דלהכי יצאה מן הכלל להיותה נידון בפרטן. והדברים עמוקים ואמיתים תלי״ת.

ובזה תבין מה שמבואר ברמב״ן עה״ת בכמה מקומות וכן ברש״י עה״ת על הקרא דושמתם את דברי אלה על לבבכם, דעיקר קיום התורה והמצוות הוא בארץ דוקא שנראה לכאור׳ כסתירה מפורשה לקבלת חז״ל דמצוות שאינם תלויים בארץ נוהגות בין בארץ ובין בחו״ל, כמבואר בקידושין בפ״ק. אבל לפי הנ״ל כוונת הרמב״ן ז״ל, דעיקר התורה לכוף על קיומה מי שאינו רוצה בה הוא דייקא בארץ, כי רק בישיבת האומה על אדמתה תלוי׳ האומה במעשה היחיד, אבל בגלותה כאו״א נידון בעצמו בעוה״ב, כי שכר מצוה וענשה בהאי עלמא ליכא, רק על האומה בכלל בדרך טבעי ולא דרך קביעת שכר ועונש, ולמה נכוף בשוטים לעובר אם לא כמש״ש רש״י ז״ל שאף לאחר שתגלו תהיו מצויינים במצוות כדי שאם תחזרו וכו׳ ור״ל לפי דברנו שגם בגלות מוטל עלינו החיוב לראות שכל או״א יקיים המצוות אפילו על כרחו, מפני שאנו מצפים בכל יום לשוב לארץ אבותינו ולהיות לעם אחד קשור אחד באחד וערבים זה לזה.

ובמה שכתבנו יש תשובה נצחיית למה שהתפלא ק״ז בעל החת״ס ז״ל בתשובה אחרונה בחיו״ד שכתב וז״ל: אך א״א לי בשום אופן להאמין שתהי׳ גאולתינו אחד מעקרי הדת ושאם יפול היסוד תפול החומה חלילה, ושנאמר אלו הי׳ ח״ו חטאינו גורמים שיגרש אותנו גירוש עולם, וכדס״ל לר״מ בעשרת השבטים שהם נדחים לעולם, המפני זה רשאים לפרוק עול מלכות שמים, או לשנות קוצו של יו״ד אפי׳ מדברי רבנן חלילה, אנחנו לא נעבוד ד׳ לאכול מפרי הארץ ולשבוע מטובה, לעשות רצונך אלקי חפצתי. עכ״ל העתקתי לשונו הטהור, מפני שחביבין הדברים היוצאים מלב טהור וקדוש על כל השומעים אותם ומכש״כ עלי אחד מיוצאי חלציו, אבל מה אעשה כי כאן הפריז על המדה ושלא בכיון כפר בעיקר לומר שאינו מעיקרי הדת מתוך רוב התלהבותו לעבוד עבודת ה׳ שלא ע״מ לקבל פרס, ופלא אראך כי ק״ז ז״ל בעצמו כתב בחדושיו למס׳ גיטין דף מ״ד ע״א בד״ה חוץ ממלאכתו וז״ל: ויש לעיין הרי אפילו מכרו לחו״ל דמקיים כל התורה רק מצוות התלויים בארץ אינו יכול לקיים, ואפי״ה יצא לחרות, וי״ל דהתם אינו מקיים שום מצוה דכל הדר בחו״ל כמי שאין לו אלוה, ואפי׳ ק״ש שקורא בחו״ל, אינו כקורא בא״י, כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ד׳, וזה מוסר גדול. עכ״ל הזהב, והוא מכוון למה שכתב הרמב״ן בסוד הארץ דעיקר התורה והמצוה בארץ וסתירה גלוי׳ למה שכתב כאן בתשובה דאמונה על גאולתינו ב״ב אינה מעיקרי האמונה, אולם אין לי עסק בנסתרות ולא באתי בסוד אלקי לידע מה בין ארץ לחו״ל לענין קיום המצות, אבל הנגלה לנו לפי ביאורנו דלמעלה דכל יעודי התורה נאמרה על האומה בכללה ובזמן שיושבת בארצה ומושלת בה, ולכן התורה והמצוה היא משפטי הארץ שבי״ד של מטה מוזהרין עליה, כי אז תלוי אישור כל האומה במעשה היחידים, אבל בחו״ל ניהו דמצווים לקיים מצוות שאינם תלויים בארץ, כדי לקבל שכר בבא, ושלא להעניש על ביטולם בעוה״ב, אבל דבר זה לא נמסר לבי״ד לכוף למי שאינו רוצה בתקנת עצמו, ולולי אמונתנו החזקה בגאולתינו ושנשוב לארץ אבותינו להיות לעם אחד, הי׳ בטלה התורה בתור משפטי הארץ שיהי׳ בי״ד של מטה מחויב לכוף על קיומה, רק היתה ענין פרטי לכל או״א פריוואטזאכע, כמו כל הדתות שבזמננו שאין מושלי הארץ כופין על קיומם באמרם שהיא געוויססענזאכע שאין מן הראוי׳ לכוף על אמונות, ועיין ברמב״ן עה״ת ריש פ׳ שופטים שכתב בשם הרמב״ם וכן הוא ז״ל הסכים על ידו דהקמת שופטים אינו אלא בארץ ולא בחו״ל עיי״ש, הכי אית לך עיקר גדול מזה. הבן הדבר ויפה אמר תלמידי מו״ה שמואל קעפעטש נ״י דלא על חנם אמרו ז״ל תפח רוחם של מחשבי קיצין, דמפרש רש״י ז״ל דאם לא יבא בחשבונם מחלישים כח האמונה על ביאת המשיח, ואם כדברי החת״ס ז״ל דאין זה עיקר מעיקרי התורה לא הי׳ מקלל מחשבי הקיצין בתפח רוחם ר״ל. ודו״ק היטב בכל מה שכתבנו ועיין מה שכתבתי בתוספות ד״ה כל מ״ע.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה