דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קטו: · פירוש ד
תוס׳ ד״ה כ״כ יוכיחו בסה״ד, וי״ל דאין זה קרוי הותר דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע דאפי׳ דחיה, והדר שרא דחיה וכו׳, וק״ז בעהחת״ס זצ״ל הביא קושי׳ עצומה מהגאון ר״ד דייטש ז״ל, מש״ס מנחות ה׳ ע״א דקאמר טרפה הותר מכללו במליקת עוף, ובטרפה לא כתיב כל. וכתב הוא ז״ל דודאי אי הוה מוציא עוף בין חולין ובין קדשים מכלל טרפה, הוה שייך סברת התוס׳ דאין זה הותר מכללו כיון דלא כתיב בטרפה כל בשר, אבל הלא רק קדשים יצא, וזה פשיטא דעוף חולין בכלל טרפה, ולכן שפיר מקרי יצא מכלל איסור משום דבלא כל נמי בין חולין ובין קדשים בכלל. וסיים וזה ברור בעזהי״ת עיי״ש. ולי העני עדיין התמיה במקומה עומדת, דהא גופא קשי׳ כיון דציותה תורה למלוק עוף נימא דבשר בשדה טרפה רק מבהמה מיירי ולא מעוף, כי היכי דלא להוי עוף קדשים יצא מכלל טרפה שהוא עכ״פ חידוש. ולא עוד אלא דקושי׳ זו קשה גם בלא סברת התוס׳ דאפילו נימא דבלא ״כל״ נמי מקרי יצא מן הכלל שאני טרפה דמשמעות הקרא באמת בבהמה מיירי, דהרי דיבר הכתוב בהווה בטרפה חית היער והוא בבהמה דוקא ולא בעוף ולא עוד אלא דלשון טרפה שהוא נקבה אבהמה קאי, ולא אעוף שהוא לשון זכר עיין ברש״י לעיל ק״ב ע״א ד״ה ה״ג ואין שחיטתה מטהרתה. ועיין לעיל בחדושנו דף נ״ו על המשנה דאלו טרפות בעוף מה שכתבתי שם. ואולי י״ל דלמ״ד וכדפסקינן דיש שחיטה לעוף מה״ת מהקישא או מהלכה וכמו שביארנו בפתיחה בארוכה, ע״כ מליקה בעוף קדשים חידוש הוא, לכן גם לענין טרפה לא נימא דיצא על כל עוף דלא מיפסל בו טרפה, אבל למ״ד אין שחיטה לעוף מן התורה באמת טרפות בעוף מנ״ל דאסור מה״ת, והדבר צע״ג ודו״ק.