דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קח: · פירוש ב
רש״י ד״ה לעולם לא מצטרפי בסוף הדיבור, לפי שאין מצטרפין מכלל היתרן לקרות שם איסור עד שיהי׳ בכל אחד ליעשות איסור לעצמו עכ״ל, נראה לכאור׳ מזה דאם יש שיעור באחד ואין בשני ג״כ לא מצי ליתסר, אלא דלא מפורש ברש״י אם לא נעשה איסור כלל גם על אותו שיש בו שיעור, או שרק אותו שאין בו שיעור נשאר בהתרו, וזה נפרך מהא דפריך לעיל על רב בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב חלב אמאי מותר דלפי רש״י ז״ל מאי פריך, והא בכזית בשר א״א ליכנס כזית חלב וכאשר כן כתב הראש יוסף ז״ל דלעולם החתיכה רוב הוה נגד הבלועה שבתוכה, וא״כ שפיר קאמר רב לשיטתו דחלב מותר משום דלית בה כזית אם לא שנאמר דאם החלב לית בה כזית, גם הבשר לא מיתסר, וע״כ רב לאו כזית ממש קאמר רק לאפוקי פחות מכזית, אבל לעולם הוא כ״כ בשר שיובלע בתוכו כזית חלב. אבל אין לומר דבאמת לא נאסר מה״ת רק מדרבנן ומדרבנן ודאי נעשה גם חצי שיעור איסור, דרב לא קאמר רק דאינו לוקה, חדא דאם ליכא רק איסור דרבנן הא בטל גם במינו כמש״כ התוס׳ לעיל צ״ט ע״ב ד״ה זיעה בעלמא הוא, ולא עוד אלא דלמה נקט רק כזית בשר והא גם בפחות מכזית בשר אסור מדרבנן, והול״ל מעט בשר ביורה גדולה של חלב או חצי זית בשר, אם לא שנאמר דבאמת הבשר אסור מה״ת בדאיכא כזית אף דחלב לא נאסרה רק מדרבנן ואתא רב לאשמעינן רבותא דאע״פ שהכזית בשר אסור מה״ת, מ״מ החלב מותר אלא דקושי׳ ראשונה במקומה עומדת דלא הוה פריך מידי לרב. והנה בגוף הדין אי לרב הבשר אסור מה״ת הגם שהחלב לית בה כזית יש לפשוט ממשנתינו דתנן טפת חלב, וסתם טפה פחות מכזית היא ומ״מ הבשר נעשה נבלה, אלא דהאי לאו דיוקא הוא דהאי טפה ע״כ לאו דוקא, דהא בניעור את הקדרה דסיפא קתני עד שתתן טעם בכל הקדרה ולפרש״י ז״ל דאטפה קאי ובניעור בתחלה הרי דאפשר דיש בה ליתן טעם בכל הקדרה, ועיין.