דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קד: · פירוש ד
תוס׳ ד״ה עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא, תימא דהיכי פריך מגבינה אחר בשר, אבשר אחר גבינה וכו׳. הנה מפרש״י ז״ל מוכח דס״ל דאין חילוק דבד״ה בלא קינוח הפה כתב ״שאם אכל זה ובקש לאכול זה וכו׳ אבל בבשר בהמה בעי קינוח כדלקמן, שלא יהי׳ נדבק כלום מן הראשון בחניכיו״ עכ״ל מדכתיב סתם אכל זה, ולא פירש גבינה וכן בסה״ד שכתב סתם ״מן הראשון״ ולא כתב גבינה, הרי דבין בשר ובין גבינה תחלה צריך קינוח ונטילה וסגי בהכי, ובהכי מתפרש הסוגי׳ על נכון ורק ר״ח דמחלק לקמן בין בשר תחלה לגבינה הוא חידש לן דבבשר תחלה צריך המתנה. ולפע״ד ברור דאיסור זה דקאמר ר״ח הוא חומרת אמוראי, וכעין איסור דבשר שנמה״ע דקאמר רב לעיל צ״ה ע״א דאסור, ומבואר בירושלמי דרב גזר על זה, ועיין שם מה שהארכתי בזה. וכאשר ביארנו בריש מכילתן דהא דפוסלין השחיטה בנמצאת פגימה שאינו אוגרת רק נרגשת חומרא זו חידש לן ר״ח באמרו דבדיקה סכין לחכם מעכבת, ולא משום כבודו לבד כאשר אמר ר״י שלפניו עיי״ש, והכא דכוותי׳ דאיך יעלה על הדעת דדבר שלא נזכר בשום משנה או ברייתא, ואדרבה הן מברייתא דאגרא והן מברייתא דפליגו בה ב״ש וב״ה דלא דיברו אלא מקינוח והדחה ונט״י מוכח דאז לא הי׳ חומרא זו דהמתנה ולומר דחיוב המתנה כבר הי׳ על בשר תחלה ולא הזכירו התנאים ומה שדיברו מן קינוח והדחה סתם נוקמא על מציאות דבתחלה גבינה הוא דוחק שאין הדעת סבלתו, ומה דפריך לקמן אר״י דאמר ״ולא כלום״ מר״ח דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה וגם יתר ביאור הסוגי׳, עיין לקמן בדיבור הסמוך ודו״ק.