דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קד: · פירוש ב
ע״ש גמר׳ הא קמ״ל מאן ת״ק ר׳ יוסי כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם. לכאור׳ תמיה לי דהרי בלא״ה צריך לומר דר״י קאמר לי׳ דלא תימא ד״ה הוא דב״ש לקולא וב״ה לחומרא אלא דרק ר׳ יוסי אומר כן, אבל יש חולקין ואומרים דפליגו להיפך וב״ש לחומרא וב״ה לקולא, עיין בריש פ״ה מעדיות בתוי״ט שם דסתם תנא דפ״ד שם לית לי׳ דהני נמי דקחשב ר׳ יוסי הוו מקולי ב״ש, ולדעת הראב״ד באמת אין לפסוק לא כר׳ יהודה שם ולא כר׳ יוסי, אלא כתנא דסתם בפ״ד דלא כוותייהו חוץ ממה שנמצא במ״א דסתם כר׳ יהודא ור׳ יוסי עיי״ש וצ״ל דהכא כיון דבריש פרקן סתם כר׳ יוסי דהרי קתני כל הבשר אסור להעלות ועוף בכלל לכן פסקינן כוותי׳ אע״פ דהוא נגד הסתם שבעדיות דפליג אר׳ יוסי. וממילא כאן לא הביא שהוא דברי ר׳ יוסי אלא משום אומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם. והשתא דאתינא להכי לא צריכין אנו למימר דר׳ יוסף ס״ל בשר עוף בחלב דאורייתא. עיין כאן בהגהות הגרי״ב שקמתמה על הבה״ג שס״ל דמש״ה שרי ביעא בכותחא משום דעוף בחלב דרבנן, הלא ר׳ יוסף קאמר לי׳ שם בעירובין, והוא הרי ס״ל דבב״ח בעוף מה״ת עיי״ש. ולפי ביאורנו זה ליתא דר׳ יוסף קמפרש רישא דמשנתינו דכל הבשר רק אבהמה קאי ומדיוקא דחוץ מדגים וחגבים קמדייק הא בשר עוף אסור, היינו דפליגו בי׳ ב״ש וב״ה כדמפרשו אזיל וכמש״כ למעלה, וא״כ ליכא כאן סתמא דב״ה אוסר דהרי מני׳ ובי׳ קאמר דר׳ יוסי קאמר לי׳ ויש חולקין עליו ולא משום מביא גאולה קאמר לה, אלא לידע דלאו ד״ה הוא אלא דיש חולקין וס״ל דנהפוך פליגו ב״ש לחומרא וב״ה לקולא, והוא תנא דעדיות דפ״ד, וממילא צריכין אנו לפסוק כמותו, כמש״כ הראב״ד, ובפרט שהוא במילי דרבנן דהעלאה גופא בכוב״כ אינו אלא מדרבנן. וא״כ ר׳ יוסף להלכתא ס״ל דעוף בחלב דרבנן כב״ה אליבא דת״ק דעדיות, וממילא דמותר להעלותו על השולחן וזה נראה ברור ונכון מאד ולא נצרך לומר דאמוראי פליגו אי בשר עוף בחלב דאורייתא או דרבנן דבר שלא הוזכר בפירוש בגמ׳ ודו״ק. ועיין לקמן קי״ג ע״א מה שכתבתי שם על המשנה המעלה את העוף עיין שם היטב.
וראיתי כאן בדברי הלב ארי׳ ז״ל שכתב להתנצלותו דאברהם אבינו ע״ה דאיך העלה לאורחים שלו בן בקר, עם חלב וחמאה כיון דקיים א״א כל התורה כולה ואפילו עירוב תבשילין כמ״ש חז״ל, והביא בשם הפוסקים דמה שקיימו האבות התורה הי׳ אצלם כדרבנן כיון שלא נצטוו עליה, ומאחר דאמרינן דבחו״ל לא גזרו על העלאת חלה משום דליכא דאורייתא, ה״ה לאבות קודם מתן תורה דליכא בב״ח דאורייתא, אין מקום לגזור העלאה אטו אכילה עכת״ד. ואני בער ולא אבין, א״כ איך קיים א״א גם עירוב תבשילין ויתר משמרת דרבנן דהרי כולן גזרות והרחקות נינהו שלא לבוא לפגוע באיסור תורה, ועירוב תבשילין בפירוש כתב הרמב״ם בריש פ״ו מיו״ט דנתקן כדי שלא יבא לבשל מיו״ט לחול והוא טעמא דר׳ אשי בגמ׳ ריש פיו״ט עיי״ש ודו״ק.