דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קד. · פירוש ד
תוס׳ ד״ה הא עוף אסור מדאורייתא וכו׳, ונראה דהא דס״ד שהוא דאורייתא משום דסמך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה וכו׳, אבל אין לומר וכו׳ דהא הנודר מן הבשר אין כל בשר שוה וכו׳ עכ״ל, עיין במהרמ״ל ובמהרמ״ש ז״ל, שדברי התוס׳ תמוהים והא בסיפא דנודר מן הבשר לא קתנא איסורא כלל, וגם לומר דדייק כדר׳ יוסף דאי מדרבנן, לא הוו גזרו על העלאה שהוא גזל״ג, קשה לשמוע, דמה מתרץ ר״א מהן ד״ת ומהן ד״ס וכולה ר״ע היא, הלא עיקר חסר מן הספר דהי׳ לו לתרץ איך גזר כאן גזל״ג וכדמתרץ אביי.
והנה לפענ״ד בהא דכתבו, דא״א לדייק מהא דקתני כל הבשר כוונתם הכי הוא, דאם נאמר כן, אז הנודר מן הבשר נמי בעינן למימר דשוה עוף לבהמה אע״ג דלא קתני בפירוש, דאל״כ אין כאן מקומו כדהקשה הראש יוסף ז״ל וכדי שלא נסבול דוחק כזה שמביא כאן דין הנודר דלא שייך הכא וגם אינו שוה בדין עם בב״ח, נסבול יותר דוחק קטן מזה, דקתני כל הבשר אסור יש מהם ד״ת ויש מהן ד״ס, אבל אי דיוקא מצד איסור העלאה הי׳, אז ניחא, דע״כ נסבול האי דוחק גדול דלא שוה דין בב״ח לדין נודר. ומה דלא חש ר״א לתרץ איך גזרו אהעלאה בעוף דרבנן נראה לפע״ד דבר נכון עד מאד, והוא דהרי הש״ס דמדייק מחוץ מבשר דגים, דעוף אסור, ולא מרישא דכל הבשר, כבר כתבנו לעיל דהי׳ סובר דעוף לאו בכלל סתם בשר הוה, ואם בכל זאת נאמר דאסור מדרבנן, אז נפרש המשנה הכי ״כל הבשר אסור לבשל״ היינו בשר בהמה, ומה״ת ״חוץ מבשר דגים וחגבים״ דשרי לגמרי אבל בשר עוף נשמע מדיוקא דאסור מדרבנן, וע״ז ודאי קשה א״כ למה גזרו עליו גזל״ג, העלאה אטו אכילה, אבל ר״א דקמתרץ כולה ר״ע הוא מוסיף עוד ואמר דעוף נכלל ברישא דכל הבשר ומשום דאיקרי בשר סתם וכדעת הרמב״ם ז״ל לעיל, וטעם הגזרה כדי שלא יטעה העם לפרש גדי בחלב אמו כדכתיב, שכן הצריכו לאסור כל הבשר ואפילו עוף, מפני שבפי העם גם עוף בכלל בשר, וא״כ כוונת האי גזרה הי׳ שיהי׳ בעיני העם שוה כולם אסורים מה״ת, ואם יהי׳ העלאה אסורה בבהמה ומותרת בעוף שוב הדר החשש שיאמרו מה״ת גדי בחלב אמו דוקא, ולכן שפיר לא חלקו בגזרת העלאה בין בהמה לעוף, וזה שאמר דהכי קאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מד״ת ומהן מד״ס, חוץ מבשר דגים וחגבים שאינם לא מד״ת ולא מד״ס, עיין באחרונים שנתקשה להם על אריכת דברי ר״א אבל לפי האמור ניחא דרוצה לומר שלא תטעה כדלעיל דמסיפא דחוץ שמעינן עוף דאסור, ואז ע״כ ודאי דאורייתא, דאי דרבנן למה גזרו אהעלאה, אלא דמרישא נשמע עוף, ומ״מ הוא מדרבנן וכללו בהדי דאורייתא מטעם הנ״ל, וממילא לא קשה איך גזרו גזל״ג, והא דלא גזרו גם אבישול והנאה לדעת הרמב״ם ז״ל לפי טעם הנ״ל, משום דכל שגזרו אאכילה שוב לא שכיח כלל שיבשלו, רק דרך מקרה בנפל עוף לחלב רותח, ועל מלתא דלא שכיח לא חששו על טעם הנ״ל משא״כ העלאה אם יהי׳ מותרת יעלהו בכל עת על השולחן עם החלב.
ועפ״י האמור מיושב ג״כ מש״כ הרמב״ם ז״ל פ״ט הלכה כ׳ דהעלאת עוף אסור משום הרגל עבירה שיאכל זה עם זה, אע״פ שעוף בחלב אסור מד״ס עכ״ל ועיין בלח״מ שהקשה הא בגמ׳ אמרינן אי שרית לאסוקי עוף וגבינה אתו לאסוקי בשר וגבינה ובאילפס רותח דאיכא בב״ח דאורייתא. ועיין באחרונים ז״ל מש״כ על פרש״י במתני׳. ולפע״ד נראה לפי האמור דהא דמתרץ אביי בגמ׳ כנ״ל הוא אליבא מה דס״ל הש״ס בתחלת הסוגי׳ דעוף מדיוקא דסיפא דחוץ מדגים וחגבים אסרינן, אבל אליבא דר״א דקאמר דמתני׳ דכל הבשר כולל גם עוף ומטעם הרמב״ם ז״ל לא צריכין להא, אלא דהכא השוו בשר עוף לבשר בהמה לכל מילי כדי שלא יטעו לומר דגדי בחלב אמו דוקא ודו״ק.