דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קג: · פירוש ד
תוס׳ ד״ה כל הבשר תימא דלא תני וכו׳ בחולין ובמוקדשין ובתוספתא תני להו וכו׳ עכ״ל ועיין באחרונים מה שכתבו בזה, ולפע״ד נראה דבקדשים הנאכלים פשיטא דחל כיון דלאחר זריקת דמים נאכל לכהנים ולבעלים וממילא חל מכח מוסיף לשאר בני אדם, ואי בבשר עולה פשיטא דאינו חל כמו דלא חל אחלב ונבלה, ואי דס״ל לתוספתא דאחע״א או כמ״ד לקמן מדלקי אבישול אאכילה נמי לקי, יותר היה לשנות דין זה בחלב שהוא בכל בהמה דנוהג וכן בנבילה וטריפה דשכיח יותר ודוחק לומר דמשום אינך פרקא דקתני חולין ומוקדשין תני נמי הכא אבל יותר נראה בכוונת התוספתא דקתני דנוהג במוקדשין עפ״י מה דמבואר ברמב״ם ספ״ט מהלכ׳ כלאים וז״ל ״דבהמת פסה״מ עשאה הכתוב כשני גופין כבהמה טמאה וטהורה דהכי הוא אומר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריב ממנה קרבן לד׳, מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא מפסה״מ וכו׳״ עכ״ל וא״כ הוו״א דלגבי בב״ח נמי נחשב בהמה קדושה כמין בפ״ע שאינו בכלל גדי וכאשר כתבתי לעיל בריש פ׳ גה״נ עיי״ש ודו״ק.