דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קב: · פירוש ג
תוס׳ ד״ה שאין בו כזית באמצע הדיבור, ועוד דא״כ אמאי לא חייל עליה איסור אבמה״ח כיון דליכא מטרפה אלא ח״ש, דבפ״ב דיומא וכו׳ מ״מ חייל אחצי כזית עכ״ל, הנה רש״י ז״ל ביומא פי׳ דדוקא באכל ח״ש, אבל אם אכל שיעור שלם לא לקי משום השבועה, כיון דחייב משום טרפה, וכן הוא ברמב״ם ובשו״ע יו״ד רל״ח ס״ד, ועיין שם בהגהות אמרי ברוך שתמה על דין זה. ועיין בספרי שביבי אש בלקוטים שבררתי כי הדין דין אמת ומוכרח, ותמצית הדבר הוא, כי הא דחל אח״ש הוא דוקא שלא הי׳ בדעתו לאכול רק ח״ש באופן דאפילו השלים אח״כ אינו חייב מלקות, וח״ש כזה אין בו איסור רק מכח ריבוי דכל חלב, ושפיר חל עליו איסור מלקות מצד השבועה, אבל באוכל ח״ש ודעתו להשלים תוך כא״פ גם לר״ל הוא אסור מה״ת ובלא ריבוי דכל, וכן הוה בירושלמי תרומות פ״ו דמודה ר״ל בדעתו להשלים דכיון דמצטרף תכדא״פ, ע״כ לומר דאיסור אית בי׳ בחצי שיעור, דאל״כ הרי היתר באיסור לא מצטרפין אפילו במקום דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אלא באוכל בב״א, ולא בזא״ז כמבואר בגמ׳ פסחים מ״ה ע״א, ולכן כל שאכל כזית מן טרפות ונבלות אפילו אכלו בזא״ז תוך כדי אכילת פרס פטור על השבועה כי ניהו דחל אחצי שיעור דוקא ח״ש שאכל בלי כונה להשלים לכשיעור עיי״ש באריכות דברים קילורין לעיניים ועכ״פ הדין דין אמת. ולכן ל״ק קושי׳ התוס׳ על רש״י כאן דכל שצירוף עוד ח״ש מטרפה אחרת ואכל שיעור שלם בשר טרפה תו לא מצי מחייב משום אבמה״ח גם על הא ח״ש של אבמה״ח והבן.