אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צו. › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צו. · פירוש ד

פירוש ג

תוס׳ ד״ה מ״ט דרבנן בריה היא וא״ת ומ״ש וכו׳ וי״ל דהיינו טעמא דהני דכי אמר רחמנא לא תאכלו גיד עוף טמא ואבמה״ח, כאלו פירש בין גדול ובין קטן וכו׳ ויפה מפרש הראש יוסף ז״ל כוונת התוס׳ דגה״נ ועוף טמא דוקא שלם מקרי ולא חסרים וממילא דחייב גם אקטן כל שהוא שלם, ואם אינו שלם בעינן כזית דוקא משום דכתיב אכילה, ולדעת התוס׳ דלקמן בדיבור שאח״ז בכל הני לאווי דשרצים דלא כתיב אכילה באמת אינו לוקה אלא כשאוכלן שלמים, אלא דבזה הרמב״ם ז״ל פליג עליהם שהרי כתב בפ״ב הי״ב ממ״א האוכל כזית משרץ המים לוקה מה״ת שנ׳ אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ וכו׳, וכן בנבראים באשפות ובגופי הנבלות האוכל מהן כזית לוקה שנ׳ ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ וכו׳, הרי דמפורש אומר דלוקה על כזית מהם אע״ג דלא כתיב בהני לאווין לשון אכילה אלא דמ״מ לא פליג על טעם התוס׳ בברי׳ דלוקה בשלם גם פחות מכזית, משום דשרץ ורומש על הארץ שלם משמע, אלא דסובר דלא מסתבר כלל לומר דבשביל דאתא רחמנא להחמיר לחייב על בריה שלמה גם בפחות מכזית דנצמח מזה קולא, דיפטור באוכל כזית מבשרם נגד הני טמאים דכתיבי בי׳ מבשרם לא תאכלו, והרמב״ם והתוס׳ אזלו בזה לשיטתם, דהתוס׳ סברו דאיכא בשרצים כמה מלקיות, לכן שפיר כתבו באוכל כזית מהם לוקה רק אלאוי דאכילה, ולא אלאוי דלא כתיב בהו אכילה, דהני לאוין הנוספות אפשר דדוקא אשלמים קפיד רחמנא אבל הרמב״ם ז״ל דס״ל דליכא רק חד לאו וחד מלקות, ורק בהצטרפות הענינים לוקה ג׳ ד׳ ה׳ וגם שש כמבואר שם בסוף הפרק, לכן לא מסתבר לי׳ לומר דבשרן דאית בי׳ רק חד מלקות, דלא ילקה על כזית ממנו משום דאחמור רחמנא עלי׳ באוכל שלם גם בפחות מכזית הא חדא, ועוד דהרמב״ם הלא פסק כר״ש דדורש טעמא דקרא, סובר דטעם החיוב של בריה הוא מטעם חשיבות, וא״כ באוכל כזית דלא בעינן חשיבות למה יפטור וכאשר אבאר.

דהנה לפי דעת התוס׳ הא דחייב בברי׳ אכ״ש גזה״כ בלי טעם הוא ולכן ס״ל דבין לחומרא ובין לקולא אמרי׳ דהתורה קפיד דוקא אברי׳ שלמה אם לא במקום דכתיב ביה נמי אכילה, דאתא לחייב נמי אכזית ממנו, ולפי שיטתם הביאו ראי׳ לדבריהם מגמ׳ שבועות כ״א ע״ב דקאמר מפרש נמי כברי׳ דמי דסברו דמפרש כברי׳, וברי׳ כמפרש ר״ל דמשום דמפורש בקרא שרץ שלם, לכן אף באין בו כזית חייב, ה״ה במפרש בשבועה. ותמה תמה אקרא הלא פי׳ רש״י ז״ל שם דמשום חשיבות קאמר דמפרש דומה לברי׳ דע״י שמפרש כ״ש אחשבי׳ הוא פירוש מוכרח שם, דהלא תחלה פריך על הא דאמרו רבנן היאך מצינן באוכל כ״ש שהוא חייב, והרי נמלה ומשני בריה שאני, ואח״כ פריך והרי מפרש, ומתרץ מפרש נמי כברי׳ דמי, ועתה לפי פי׳ התוס׳ דברי׳ נמי כמפרש, הדרה קושי׳ ראשונה לדוכתי׳ והרי נמלה, ומה מתרץ ברי׳ שאני, היינו דמפורש בתורה לחייב, הרי אותה אתה מבקש לידע אם מצינן באיזה איסור שחייב בכ״ש, והרי מצא מפורש בתורה לחייב אנמלה דע״כ מה דמפורש בתורה אין זה טעם לאסור, וא״כ ע״כ מה דהשיב ברי׳ שאני הוא טעם על התורה, למה אסרה נמלה שהוא כ״ש משום דהוא ברי׳ ואין לו דין כ״ש מחמת חשיבתו, וא״כ כי מתרץ על והרי מפרש דמפרש נמי כברי׳ דמי, הפי׳ כמו שפי׳ רש״י ז״ל דע״י שאוסר על עצמו כ״ש אחשבי׳ לאכילה, ובלא״ה ע״כ לר״ע דדורש טעמא דקרא כתלמודי׳ ר״ש כמבואר בגיטין סוף פרק השולח, טעמא דנמלה הוא משום דברי׳ חשובה וממילא דליתא מה שכתבו התוס׳ דשרץ וגיד בין קטן ובין גדול משמע אשר מזה נצמח דאפילו גדול בעינן כולו מצד גזה״כ וכאשר הראיתיך דהרמב״ם בפירוש פסק להיפך, אבל הילפותא דחייב אברי׳ כ״ש הוא מלאו דרמשים דהמה כולם קטנים פחותים מכזית, וכאשר כתב רש״י ז״ל במכו׳ ט״ז ע״ב דרומש על הארץ על הני הקטנים קאי, ולא מסתבר כלל דשאמרה התורה דאל תשקצו בכל הרמש הרומש על הארץ, דכוונתה על הרבה רמשים ביחד, ומזה נדע דברי׳ שלמה חשובה ככזית, אם הוא דומה לנמלה בכל פרטיה, וזאת אפי׳ למ״ד דלא דרש טעמא דקרא, דכאן חידוש הוה נגד כל איסורי תורה דבעינן כזית, ומהיכי תיתי נימא דרמשים יצאו מזה מכלל שאר איסורי התורה, אם יש טעם מספיק לפנינו דברי׳ חשובה גם בפחות מכשיעור. וכפי הנראה גם התוס׳ לא נכנסו בכל האי דוחק אם לא משום האי שקיל וטרי׳ דכאן דמשמע מני׳ דלשון אכילה מבטל חשיבות הבריה, וכלקמן בדיבור שאח״ז אבל הרמב״ם ז״ל לא שת ליבו להאי שקיל וטרי׳ דלא אתמר אלא לרווחא דמלתא לפרש פלוגתת ר״י ורבנן על צד הרחוק דפליגו בדשמואל, והנה היה המקום איתי׳ להשוות על דרך פלפול האי שקיל וטרי׳ עם דעת הרמב״ם ז״ל, אלא דהוא טרחא דלא צריך, ומי שמכיר דרכו של רבינו הרמב״ם ז״ל דפסק תמיד כפי עיקר הסוגי׳ שנשנית במקומה, ולא חייש על מה שאיתמר במ״א שלא במקומו נגד זה, וכאן אין עיקר עסקו לפרש דיני בריה, אלא קאי אמימרא דשמואל לומר דבפלוגתא שנה, ובפרט שהרמב״ם ז״ל בלא״ה פסק בפ״ד באכל צפור טהורה בחיה בכ״ש ממש, ומשום נבלה עיי״ש, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בסוגי׳ שם ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה