דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צה. · פירוש ג
תוס׳ ד״ה ובנמצא הלך אחר הרוב, וא״ת דבמקום שמכריזין והכריזו משום טרפה אחת אסרינן כל המקולין וכו׳, עד שמסיק לבסוף דתקנתא בעלמא הוא שעשו חכמים במקום שאין מכריזין שלא לקנות מן עכו״ם לכתחלה אע״פ שרוב טבחי ישראל וכו׳ עכ״ל, וכוונתם בל״ס למה שכתב הרשב״א ז״ל בסוגי׳ דמכריזין לעיל דכדי שנוכל למכור טרפות ונבלות לנכרי שהוא אסור מעיקר הדין משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, הוצרכו לתקן שלא לקנות בשר מן הנכרי. ומשמע להו דהאי תקנתא רק אלכתחלה הי׳ אבל מי שכבר קנה ומכש״כ בנתערב לו ואפילו חד בחד, כיון דרוב טבחי ישראל מוקמינן אעיקרא דדינא, ובאמת תמוה לומר כן, דהרי לא נקל במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו, יותר מבשנמה״ע אחר גזירת רב, דאסרו אפילו בדיעבד ואפילו בתערובות חד בחד כדמוכח מעובדא דלקמן, וכאשר אבאר שם בתוס׳ ד״ה אסיק תרין ואולי גם התוס׳ לא כיוונו להתיר כשלקח, אלא לומר דעיקר התקנה היתה שלא לקנות וממילא מי שעבר ולקח אסרינן לי׳ דאם לא קיימי הא לא קיימי הא כמובן, ואיצטרך לכתוב כן כדי שנדע למה בט׳ חניות מותר בנמצא אע״פ דאחת מוכרת בשר טרפה, וא״כ או במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והוכרז היום מיירי, ואיך מותר בשר הנמצא. וע״כ לומר דלא גזרו כך שלא לקנות מן הנכרי. אבל בשר מושלך הנמצא הניחו על עיקר הדין דסמכינן ארובא. אלא דמה שיש לתמוה הוא, דא״כ איך מוקי הש״ס לתרץ הא דרב בנמצא ביד נכרי׳ דאיך שרי זאת במקום שמוכרין טרפות במקולין הרי דשם איכא תקנה ע״כ שלא לקנות מיד עכו״ם, ודוחק גדול לומר. דגם זאת בעומד ורואהו קמוקי לי׳, דהרי הש״ס חידש זאת לקמן, משמע דבריית׳ דט׳ חניות מיירי בנמצא ביד עכו״ם ממש, ועיין בפלתי שהרגיש בזה ולפע״ד אין לנו מנוס אחר אלא לאמר דהאי ברייתא דט׳ חניות לפי מה דמוקי לי׳ בנמצא ביד עכו״ם, מיירי בסתם מקום דליכא שום תקנה ומדינא אסור למכור טרפה, ומותר ליקח מן הנכרי, והאי אחת המוכרת בשר טרפה הוא טבח נכרי שטובח ומוכר לנכרים, ומ״מ מותר ליקח מיד נכרי משום דרוב טבחי ישראל ודו״ק. ועיין בלב ארי׳ שמפרש דברי התוס׳ כפשוטן דאם לקח מותר בדיעבד ולפע״ד נראה כמש״כ.