אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צה. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צה. · פירוש ב

פירוש א

ע״ש גמר׳ אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור וכתבו התוס׳ דחומרא בעלמא הוא, ומשום עובדא דלקמן, אלא שכתבו האחרונים ז״ל, דבס״ד דבעל השקיל וטרי׳ ע״כ סבר דמדינא קאמר רב ולא שגזר הוא ע״י מעשה שאירע, דאל״כ מה פריך מכל הני משניות וברייתא שנשנו קודם גזירת רב ועיין בח׳ ק״ז בעהחת״ס ז״ל שרצה לתרץ בזה פסק הרמב״ם ז״ל ואני תמה מאד איך ס״ד דרב מדינא קאמר דחיישינן על בשר שהניח ומצאו אח״כ במקומו, על החלפה של עורבים. וכי לא ידע מכל הני ברייתות מובאות בפסחים דף יו״ד ע״א דפליגי בהניח תשע ומצא עשר או עשר ומצא תשע, אבל מצא המספר כמו שהניח לית מאן דחש להחלפה וגם בחסר ויתר כתבו שם התוס׳ דדוקא בקשורים יחד פליגו, אבל בלא״ה מה שחסר אחת אין זה מעורר אצלנו הספק שמא הני אחרינא ננהו, וכן פליגו התם רבי ורשב״ג בשדה שנאבד בה קבר אם מצא אח״כ קבר, אם חיישינן שזה קבר אחר והוא משום דלא ידעינן המקום כי נאבד מקומו. אבל כאן שמצא הבשר במקום שהניחו שנחוש להחלפה מהיכי תיתי, וע״כ חומרא בעלמא היא שחידש רב ומה פריך מט׳ חניות ומיתר משניות. ולעומת זה קשה גם להיפך דאם רב רק מצד חומרא גזר לאסור בשר שנתעלם מן העין איך קאמר בשם רב סתם, בשר כיון שנתעלם מן העין אסור, דלשון זה משמע דדינא קאמר ולא גזרה שגזר רב, וכמו דלעיל דף ה׳ ע״ב דקאמר ר״ג ובי״ד נמנו על שחיטת כותי ואסרוהו, ומסתמא גם רב לא עדיף מר״ג הנשיא ולא הי׳ יכול לגזור מעצמו דבר גדול כזה, לאסור בשנמה״ע בלי למנות עליו חכמי דורו ואיך לא הזכיר זאת בכל התלמוד. ומה שנראה לפע״ד בזה הוא, דהרי מצינן הרבה פעמים בש״ס שדרכם היו לתלות גזירתם וחידושי דינם באילן גדול מדורות הראשונים, וכמו שסמכו דבריהם אל איזה מקרא שיהי׳ נראה כדאורייתא, כן עשו לתלות דברי אמוראים במשניות וברייתות הקודמין להם הרבה, כדי שיקובל הדבר בעם, ולכן שנה רבי דברי יחיד בלשון חכמים וכן מצינן בפסחים דף כ״ז ע״א דשמואל החליף רבי בחכמים, כדי לקיים ההלכתא כיחיד נגד רבים, וכאשר הארכתי בזה בכמה מקומות במכילתן ועיין לעיל בריש המסכ׳ בסוף האוקמתות מה שכתבנו בזה. וא״כ ה״נ חשו חכמי התלמוד אמוראי בתראי, דלא יקבלו גזירת רב ובית דינו שגזרו על בשנמה״ע, לכן אמרוה משמו בדרך החלטה דאסור, כאלו הוא גזרה ישנה מתנאי קמאי שעל זה שייך שפיר לומר אסור סתם, דהרי כבר אישתרש איסור זה מזמן כביר, וע״ז פריך מט׳ חניות וממשנה דמכשירין דמצא בה בשר חי דמהן נשמע דאין זה איסור קדום עכ״פ. ולא פריך מהני ברייתות דפסחים שהבאתי לעיל, דזאת פשיטא לי׳ דבשנמה״ע חומרא וגזירה דרבנן הוא, דמדינא פשיטא דלית כאן מקום לחוש אפילו בכולא טבחי נכרים, דכל שמצאו במקום שהניחו בלי שום שינוי ודאי האי שנמצא הוא שהניחו, אלא דרבנן גזרו, אבל מאחר דאמרו משמי׳ דרב דבשנמה״ע אסור, ע״כ גזרה קדומה הוא ואיך אפשר לפרנס הני ברייתא ומשניות, וע״ז קמדחי דאפשר לאוקמי בנמצא ביד עכו״ם ובעומד וראהו ולא דכן האמת, אלא דכיון דאין כאן הוכחה מוכרחת דגזירת בשנמה״ע ישנה הוי, שפיר קאמר בשם רב סתם אסור כדי לקבלו מני׳ כאלו הוא גזרה ישנה, אבל לעולם רב הוא דגזר על בשנמה״ע, ואמוראי בתראי אמרו משמו בלשון דמישתמע שנאסר מכבר, ולפ״ז יש לקיים הא דמתרץ החת״ס ז״ל הנ״ל דעת הרמב״ם ז״ל, דס״ל לפי האמת דרב גזר על בשנמה״ע, אין אנו צריכין לחלק בין נתעלם מן העין לנמצא ביד עכו״ם, ועיין עוד לקמן ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה