אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צה. › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צה. · פירוש א

דף צה.

דף צ״ה ע״א גמר׳ אמר רבי, בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן נאסר את כל המקולין עכ״ל הגמ׳, כפי הנראה מפי׳ רש״י ותוס׳ ז״ל, האי נכרי דזבין לי׳ האי טבח מן שור הטרפה, בעל מקולין הי׳ ולקחו כדי למכרו, והמקום ההוא הי׳ מקום שאין מכריזין או מקום שמכריזין ולא הכריזו היום, באופן שלא הי׳ רשאי למכור לנכרי מן הטרפה באותו היום, והוא עבר ועשה שלא כהוגן, אלא דמ״מ קאמר דלא נאסר שאר המקולין נכרים, מחמת חשש שמא גם לשאר בעלי מקולין מכר כמו שמכר לזה, אבל מאותו הנכרי שמכר לו פשיטא דאסור ליקח אפילו יש לו גם בשר כשר במקולין שלו כיון דאיתחזק אצלו טרפה, וללישנא בתרא אי לא דאמרינן דלצעורי קמכווין דמש״ה מותר נמי ליקח מאותו הנכרי, הוה אסרינן את כל המקולין, דהוה חיישינן כי היכי דמכר לזה מכר נמי לאחרינא, והנה יש לראות דסכ״ס למה נאסר כל המקולין בשביל בהמה אחת שנטרפה, דהא דאסרינן למכור אפי׳ טרפה אחת בעיר במקום שאין מכריזין, או דבשביל טרפה אחת מכריזין בעיר כדי שלא יקחו בכל המקולי נכרים, היינו משום תקנה להטבחים, דלולי זאת שאסרו ליקח לא הי׳ רשאי למכור טרפה לנכרי משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה והוא מה״ת דאסור לבטל איסור לכתחלה עיין ברשב״א בסוגי׳ דמכריזין לעיל, ובפתיחה שלי אבל כאן דהאי דמכר טרפה בלא הכרזה כבר עשה מה שעשה, ולמה נאסר מליקח בשאר מקולין אחר שכבר נתבטל, ואולי מאחר דזה שמכר הוה מבטל איסור לכתחלה, ולמי שנתבטל בשבילו אסרו חז״ל כמבואר ביו״ד סי׳ צ״ח, וא״כ הכא דהני מקולי נכרים שלוקחים כדי למכור לישראל כדרכן בכל יום תמיד, מקרי האי ביטול כמבטל בשביל הישראלים שרגילים ליקח אצל המקולין, אבל היותר נראה דהמקולין נמי קבוע הם, וכמש״כ התוס׳ בד״ה ובנמצא וכמש״כ המהרש״א ז״ל, וא״כ מדינא אסור ליקח מכולן ואע״פ דקבוע שאינו ניכר הוא, עכ״פ מדרבנן הוה לי׳ קבוע גם בכהג״וו.

אולם הרשב״א ז״ל הביא בשם תוס׳ שיטה אחרת בזה, והוא דודאי לכתחלה ליקח אסור כיון דמהימן לן דמכר את הטרפה הוה לי׳ כמקום שמכריזין והכריזו אלא על מה שלקחו קודם שנודע קאמר דלא נאסר דכל שלא נודע בשעת לקיחה אע״פ שנודע אח״כ לא מקרי קבוע למפרע עיי״ש. והנה מה דמדמה זאת למקום שמכריזין והכריזו הוא פלא כמש״כ למעלה, דהתם תקנתא הוה כדי להתיר המכירה, אבל לא להציל את הלוקחין מאיסורא שכבר נתבטל, ואי משום קבוע קאמר הרשב״א הוו״ל לפרש כן. וגם דינו שהמציא דבלא נודע ליכא קבוע אפילו אם נניח לו שכן הוא (הרא״ה מפלפל עליו). לא הבנתי למה דן זה ללא נודע, דהרי נודע למוכר הטבח שמכר דמה שלא נודע להלוקחים, אי גם זה לא נודע מקרי אז גם בט׳ חניות איך קאמר דבלקח מאחת מהן דמקרי קבוע, דהרי ע״כ האי לוקח לא ידע בשעת לקיחה דבאחת מהנה מוכרים טרפות, דאטו ברשיעי עסקינן דידע והלך ליקח באחת בלי לשאול אי כשרה אי טרפה, ולכן דינו של הרשב״א לא שייך אלא בנודע איזה טרפות בסתר שלא הי׳ ניכר ונודע לשום אדם, עיין בפסחים פ״א ע״ב איזה טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם, הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום ומסתבר דהכא נמי דכוותי׳ הוא, וזה לפע״ד ברור עד שאני תמה שלא ראיתי מי שהרגיש בזה ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה