אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צד: › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צד: · פירוש ג

פירוש ב

תוס׳ ד״ה אמר אביי תימא לאביי ורבא ור״א, ברישא היכי משדר לי׳ חתוכה וכו׳ וי״ל דלית להו להנך שינוי׳ אלא שינוי׳ קמא דאוקי במקום שמכריזין וחיתוך דעכו״ם מידע ידיע, ומתוך כך נתקשו להו על רש״י דפי׳ אמלתא דר״א דפליג תנא דמתני׳ אתנא דברייתא, דהרי ר״א נמי מצי לתרץ מתני׳ כשינוי׳ קמא דלעיל, דמיירי במקום שמכריזין עכת״ד דבריהם. ופירוש לדבריהם דבתרתי קמתמהו על רש״י ז״ל דלמה לא פי׳ גם אליבא דאביי ורבא איך קמתרצו סתירת המשנה והברייתא, ואי דנחות רש״י ז״ל דמצי מתרצו דמתני׳ במקום שמכריזין מיירי, א״כ גם לר׳ אשי מצינן למימר כן ולא נצטרך לומר דפליגו המשנה עם הברייתא. ולפע״ד נראה ליישב דלית לרש״י ז״ל דדוקא לר״א מוכרחין לומר דפליגו, ולא לאביי ורבא. דלכאור׳ קשה דניהו דרישא במקום שאין מכריזין, ולכן קאמר דאסור לישראל ומותר לנכרי מ״מ ליפלוג בדידי׳ ר״ל בנכרי גופא דבמקום שמכריזין גם לנכרי אסור חתוכה, ומדמפליג רק בין ישראל לנכרי ש״מ דלנכרי לעולם מותר. אלא דיש לתרץ דהרי זאת ממציעתא שמעינן דמיירי לאביי ורבא במקום שמכריזין אלא שאירע להם טרפות וקאמר דאסור למכור לנכרי נו״ט, ממילא נדע דבאותו מקום גם ירך חתוכה אסור לשלוח, דשמא ימכרנה לישראל, דהרי מהאי סיפא שמעינן דחיישינן אלפני דלפני, וכמש״כ הרשב״א וכאשר הסברנו לעיל בטעמא של דבר, ולכן לדידהו לא קשה ליפלוג וליתני בנכרי גופא דפעמים אסור לשלוח ירך חתוכה דזאת שמעינן מסיפא ולכן יותר קמ״ל דבמקום שאין מכריזין מותר, ולא חיישינן שמא יתננה לו בפני ישראל. אולם לר״א דכולה ברייתא במקום שאין מכריזין ומציעתא קאמר דאפ״ה אסור למכור בסתם לנכרי נו״ט דשמא הרואה העומד שם באיטליז דשם מתאספים הרבה לוקחי בשר, יטעה לומר דכשר הוא, דאל״כ הי׳ הטבח מטעהו כמש״כ רש״י ז״ל וברישא דליכא רואין לא חייש, וא״כ לדידי׳ קשה ליפלוג וליתני בנכרי גופא, דבמקום שמכריזין אסור דגם בלא רואין איכא למיחוש שמא יזדמן לו לוקח ישראל, וזאת לא נשמע ממציעתא דשאני שם באיטליז דשם איכא הרבה לוקחי בשר, משא״כ בשלוח מביתו לבית עכו״ם אולי לא חיישינן שהעכו״ם ילך ויבקש לו קונה, אלא ודאי דלית לי׳ לר״א דחתוכה דעכו״ם מידע ידיע, ולכן גם במקום שמכריזין באמת מותר לשלוח כי הישראל לא יקח ממנו כל זמן שלא ידע מי חתכו, וכאשר כתב הרשב״א ז״ל דבמסקנא אם ס״ל חתוכה דעכו״ם לא ידיע, אז לא חיישינן שיקחו ממנו, ולכן יפה קאמר התנא דברייתא דבכל מקום מותר לשלוח לנכרי וא״כ פליג אתנא דמתני׳ דחייש לשמא יתננה בפני ישראל אחר, והוא לא חייש במקום שאין לוקחי בשר מצוין כמש״כ רש״י ז״ל, ויש לדברנו אלו סמך גדול בלשון הברייתא, במה דקתני במציעתא ומפני ב׳ דברים וכו׳ ומלשון זה משמע דקאי לפרש הרישא דלולי זאת למה לא קתני ולא ימכור אדם טרפות לנכרי מפני שני דברים וכו׳ כמ״ש בסיפא ולא יאמר אדם לעכו״ם קח לי בדינר זה בשר מפני ב׳ דברים וכו׳ אבל לפי אוקימתא דר״א רצה לפרש הרישא, דהא דהתרתי לך לשלוח חתיכה לנכרי ולא חששתי לא מפני גניבת דעת ולא לשמא ימכרנה לישראל אחר, משום דהני שני חששות אינם אלא במוכר בשר טרפות ונבלות במקולין, דבנו״ט במקום כשרות אפי׳ בסתם איכא משום גניבת דעת, משא״כ בירך במקום שאין מכריזין ושלא במקולין דלא שכיח שהנכרי ימכרנה לישראל מה איכפת לי׳ במה שהיא מנוקרת, וכן משום שמא יחזור וימכרנה אינו אלא במקולין, ואם תקשה למה לא דקתני דינו בירך חתוכה ובמקולין דאז אסור מפני הני ב׳ טעמים לק״מ דהרי התנא מביא מה שאמרו חכמים, והם אמרו דבר זה במה שמצוי׳ ונו״ט מצוין, אבל ירך פרועה שלא ניקרו אותה לא שכיח, דסתמא דמלתא כל שפרעה, כדי לנקרה פרעה דהרי מה״ט רשאי לסמוך לאכלה בתורת מנוקרת כמש״כ הראב״ד ז״ל שהבאתי לעיל, ולאביי ורבא קאמר תחלה ומפני ב׳ דברים ולא ואל ימכור וכו׳ משום דלא מיירי כדלעיל במקום שאין מכריזין או שמכריזין והכריזו, אלא במקום שמכריזין ולא הכריזו, אלא שאירע להם טרפה, ורצה לרמז זאת דהאי מציעתא לא מיירי כמו הרישא והסיפא לכן הקדים הטעם לדין לומר דהאי דין מיירי רק במקום דשייך גניבת דעת דהיינו שנעשה דבר בקום ועשה או בשב ואל תעשה שמביא לידי גניבת דעת והוא דוקא במקום שמכריזין ולא הכריזו, וכן שמא יחזור וימכרנה לישראל ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה