אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צד: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צד: · פירוש ב

פירוש א

ע״ש גמר׳ אימא סיפא וכו׳ ואי במקום שמכריזין אי איתא דהוה טרפה אכרוזי הוה מכרזי עכ״ל הגמ׳ ורש״י ז״ל הוסיף על זה וז״ל: ״ומדלא אכרוז לאו טרפה היא ויאכל ומה בכך״ עכ״ל ועמדתי כשעה חדא משתומם על האי תוספת שנראה כולו מיותר רק כחוזר על מה שאמרו בגמ׳. ואין דרכו של רש״י ז״ל בכך לכתוב דברים שלא לצורך. ומה שנראה לפע״ד בפי׳ דברי רש״י ז״ל אלו הוא עפ״י מה שכתב הרשב״א ז״ל בשבועות דף י״ח, דאע״פ דלפרוש מאשתו עונה סמוך לוסתה אינה אלא איסור דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, מ״מ אם אירע שבא עליה אז ופרסה נדה חייב חטאת על ביאה זו, ולא דמי לשאר רואה דם בשעת תשמיש דפטור, משום דאנוס הוא דמאי הוה לי׳ למיעבד, דהכא כיון דהי׳ מוזהר ועומד מן החכמים לפרוש והוא עבר על זה, אע״ג דרק איסור דרבנן עבר, אבל מ״מ לא מצי מתנצל דאנוס הוא, ועיין לעיל דף ו׳ ע״א וגם בפתיחה מה שהעלתי בזה דבכל הני אסורי דרבנן דאסרו משום דחששו שמא בהאי מעשה יעבור אדאורייתא ולא סמכו על רוב וחזקה, כמו שהזהירו על עונה סמוך לוסתה וכמו בדמאי שחששו על מיעוט ע״ה שאינם מעשרין, אין כאן איסור מוחלט דרבנן אלא ספק איסור תורה, דמכח האי סברת הרשב״א ז״ל, תו מה״ת אסור לסמוך ארוב או חזקה, דהוה כמו סכנתא דלא מהני רוב וחזקה מה״ת, והסביר הש״ש ז״ל הטעם משום דכיון דאם יארע שעבר הרי יהי׳ ניזוק משא״כ באיסור אף אי קמי׳ שמי׳ גלי׳ שעבר לית לן בה כי התורה התירו דאנוס הוא, אמור מעתה כל שהזהירו חכמים דתו לאו אנוס הוא ממילא אסור לו ליכנס, לספק זה דשמא יעבור עיי״ש באריכות בזה.

ועכ״פ לענינינו הכא לכאור׳ הי׳ מצינן לומר דלעולם במקום שמכריזין ולא הכריזו אבל מ״מ הרי מתרחש לפעמים דאירע טרפה ולא הכריזו מחמת איזה סיבה וכמו דמיירי במציעתא שאירע להם טרפה ולא הכריזו ניהו דלא בעי הלוקח מן הנכרי לחוש לזה ומצי סמך ארוב דכל שלא הכריזו מסתמא ליכא נו״ט במקולין, אבל האי משלח עכו״ם ליקח לו בשר דמוזהר שלא לשלוח משום דאנס הוא ומצי גוזל את הטבח, שוב אם יארע אונס דלא הכריזו ויהי׳ נכשל בבשר טרפה, לא מצי מתנצל אנוס הייתי ברשות התורה דאמרה מותר ליקח מן הנכרי במקום שמכריזין, כי נשיב לו אתה שלחת לאיטליז את העכו״ם שאסרו לך חכמים מפני האנסין, ממילא אין כאן טענות אונס מצדך ואל תתעקש לחלק בין אסרו חכמים מצד שלא סמכן על הרוב או שאסרו מצד אחר דזיל בתר טעמא, הכא והכא לאו אנוס הוא, משום דעשה שלא כדין ועבר אדברי חז״ל, והוה זאת כמו תחלתו בפשיעה וסופה באונס דפסקינן כמ״ד חייב בב״ק כ״א ע״ב עיי״ש, דהתם נמי הפשיעה הוה לענין קפיצה והוא לא קפץ אלא נפל באונס, מ״מ אמרינן אלו הי׳ משמרין, שלא יהיו הכלב והגדי בראש הגג, ממילא לא הי׳ באים לידי אונס נפילה, ולכן חייב, והכא דכוותי׳ אלו הי׳ נשמר מלשלוח עכו״ם למקולין ושלח ישראל הי׳ ניצל מאיסור, וע״י שפשע בשילוח זר ועבר אאזהרת חכמים, בא לידי אכילת נו״ט ולאו אנוס מקרי, ולכן לא די במה שאמר בגמ׳ אי איתא דהוה טרפה אכרוזי הוה מכריז דהכא דעבר לשלוח נכרי נגד אזהרת חכמים צריך לחוש שמא אירע אונס דלא הכריזו דאז נקרא אצלו מכשול ולא אונס משום דתחלת שילוחו בפשיעה היה, לכן צריך רש״י ז״ל להוסיף, דאפי׳ אירע כן דלא הכריזו אז אין לטבח רשאי למכור נו״ט לנכרי כדלעיל, וא״כ באמת לאו טרפה הוא וזה שהוסיף רש״י במתק לשונו הזהב על דברי הגמ׳, ומדלא אכריז לאו טרפה היא. ר״ל אפי׳ אירע דלא הכריזו באונס אבל האי בשר שלקח הנכרי גם אז לאו טרפה היא, ולא קאמר דליכא טרפה בעיר אלא דהאי שביד הנכרי בכוב״כ לאו טרפה היא ויאכל ומה בכך דבכהג״וו אף דפשע בשילוחו מ״מ לא צריך לחוש למיעוט דלא הכריזו דגם אז לאו טרפה היא, ודבר נאה ומתקבל היא לפרש דברי רש״י ז״ל שלולי זאת אין להם מקום ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה