אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צב: › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צב: · פירוש ה

פירוש ד

תוס׳ ד״ה אילימא חלבו דשליל וא״ת ומ״ש דבגיד פליגו ובחלב מודו. עיין בלב ארי׳ ז״ל, שרצה להמציא דלמ״ד אבגבנ״ט, אין גה״נ בכלל כל בבהמה תאכלו, כמו שאינו בכלל נבלה כדאמר בפסחים, וק״ז וצ״ל בחדושיו כיון ג״כ לסברא זו לחזק שיטת הרי״ף, וכתב דעפ״י סברת הר״ן ז״ל, דדמו אינו בכלל כל בבהמה תאכלו מפני שיכולין לקיים הקרא באוכלין ממש, לא מוקמי קרא בדם אע״ג דקרא קראו אוכל כל דם לא תאכלו, וא״כ ק״ו לגה״נ למ״ד אבגבנ״ט עיי״ש בדבריו הק׳.

ואני אומר דעל כזה וכיוצא בזה נאמנו דברי ק״ז זצ״ל שהבאתי בהקדמה, החדודין רובם שקר והדחוקים רובם אמת, ואף כאן אע״פ שדברי הר״ן ז״ל נראין דחוקים מאד אמיתים הם וסברת הני גאוני בתראי, ללמוד מהם במרווח וק״ו על גה״נ שאינו בנ״ט שקר הוא. כי לעולם כלל זה תקח בידך דלא דרשו חז״ל בפרט דרשות דחוקות רק לחיזוק הסברא הישרה או לקיים דבר המקובל בישראל בלי חולק, אבל חלילה לחדש דבר נגד הסברא עפ״י דרשות כאלו, ולכן אין ללמוד גה״נ של שליל לאסור, לא מסוגי׳ דפסחים ולא מדברי הר״ן בדם, אף דנראה כק״ו, דבפסחים שפיר קאמרו דא״א להתיר גה״נ בהנאה מכח קרא דנבלה נגד הכלל שבידינו דכל לא תאכלו א״ה במשמע, רק למ״ד יש בגידין בנותן טעם, וע״כ בכלל בשר הוא אבל למ״ד אבגבנ״ט דילמא באמת צריך להוציא הגיד, וגם בזה להלכתא לא ס״ל כן, אלא דגה״נ מותר בהנאה אע״פ שאין בו טעם. ועיין בזה במקומו לקמן. וכן בדם הסברא נותנת דחילוק גדול איכא בין גיד וחלב לדם, דגיד וחלב דבר מסוים ומופרש לעצמו הוא, ואין לבהמה אחת ד׳ גידין ושתי חלב הכליות וכיון דהשחיטה משוה לולד כירך אמו וכחד מאבריה, איך נאמר דיש לבהמה זו כפל בגיד וחלב, משא״כ דם שאינו מסוים ודם אברים אסור עכ״פ בלאו, ולכן לא מסתבר שבשביל שנותר הולד בשחיטת האם שיותר הדם שבתוכו יותר מדם שאר אברים שאסור, ולחזק סברא האמיתית הלזו, המציא הר״ן ז״ל דרשה דחוקה כמות שהיא. והרי תראה דלעיל דף ע״ד ע״ב פליגו ר״ל ור״י בזה, ולר״ל למאן דמתיר בחלבו מתיר נמי בדמו, ומסיק לומר שאין בו כרת ר״ל בדם הכנוס בלב, אבל בלאו כשאר דם התמצית אית בי׳ לכ״ע, והרי לך הסברא לפניך וכל שאין לפניו כלל זה, יחדש חידודין אין מספר והכל הבל. והנה כפי הנראה הלב ארי׳ ז״ל נשמר מזה דמש״ה הביא דברי הרא״ש דדי לולד להיות כאמו, וע״כ מגזה״כ התיר חלב וגיד, וסובר הלב ארי׳ כיון דבלא״ה האי שריותא גזה״כ בלי טעם, ממילא די לומר דחלב בכלל תאכלו ולא גיד דאין לך בו אלא חידושי׳. אבל באמת לא הועיל בזה כלום דאנן הכי קאמרינן מגזה״כ שהשחיטה עשאו לולד כאחד מאבריה, אע״פ שקודם שחיטה נידון כבהמה לענין חלב וגיד בתלש מב״ט חי, אבל לחלק בין חלב וגיד בזה הי׳ גזה״כ חדש שאנו עושין על סמך דרשה דחוקה, וזאת לא אמרינן. ובגוף הענין של הכא, בלא״ה נראה דבשליל אפי׳ ב״ט ומכש״כ בן ח׳ ופחות מזה שפיר יש בגידו טעם דניהו דנתקשה ונעשה גיד אבל הוא רך ורטוב, ולא גרע מעצמות הרכין שיש בהם טעם לאכלו וזה ברור ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה