דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צ. · פירוש ז
תוס׳ ד״ה קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי׳, משמע דאפילו שלמים לאחר זריקה דשרי אף לזרים, בעי למימר דלא חייל איסור גיד כלל וכו׳ מדלא אשכחו דחיי׳ אלא במבכרת עכ״ל ומאד אני תמה למה המתינו בקושיתם זו עד הכא ולא הקשו כן מיד כשמתרץ הכא בוולדות קדשים עסקינן ובהדי הדדי אתו, והוו״ל להקשות למה לי בהדדי אתו דהא וולדות קדשים ע״כ שלמים הם וכמש״כ רש״י ז״ל, וא״כ לאחר זריקה דליכא איסור קדשים דנאכל לזרים למה לא יהי׳ גידם אסור, ומכש״כ דאחר שסתר תירוצו ומסיק דמ״מ איסור קדשים קדים דקשה מה בכך מ״מ הלא לאחר זריקה שפיר איכא איסור גיד. ולמה נטרו בקושייתם עד הכא, ובגוף קושיתם כתבנו בדיבור הקודם די״ל דהא דקאמר דאיסור גיד חיי׳ אמוקדשין היינו בין שחיטה לזריקה, דאי לא חיי׳ אז לאחר שחיטה שוב לא מצי חיי׳ לאחר זריקה דדומי׳ דשאר בהמות בעינן ולא צריכין לדוחק של התוס׳ דבעינן שיחול איסורי מחיים.
ועוד נלפע״ד לומר דהזריקה אינה מתרת אלא מה שראוי׳ לאכילה, דהרי תראה בעור העולה אי לאו קרא מפורש דלכהנים תהי׳ היתה קדושה לבדק הבית וא״כ גה״נ נמי אי נאמר דאחר הזריקה חל איסור גיד שוב אין הזריקה מתירתו לאכול ונשאר איסור מוקדשין על הגיד ודו״ק היטב.